מנהלי קהילה
לא מאיימת בהתאבדות !!!!!!!!!!!!!!!
מה עושים כשלא רואים יותר שום טעם בחיים , מה עושים כשקמים כל יום בבוקר ולא ברור בשביל מה , אני בת 34 לא נשואה בלי ילדים , כל מה שאי פעם רציתי בחיים זה משפחה , ילדים , פינה משלי , שתהיה רק שלי , 5 שנים חיכיתי לגבר שאיתו יהיה לי את כל זה , ( גבר בשר ודם קיים ואמיתי לא נסיך מאגדות ) לפני חצי שנה נפל האסימון שאני מחכה למשהו שלא יקרה לפני חודשיים החלטנו שאין טעם להמשיך לחכות וגם הוא הסכים שזה לא יקרה הלך החלום של הבית של משפחה וילדים , כן כמובן אתם תגידו החיים ממשיכים יש עוד המון דגים בים אבל לא רוצה לי היה את ה"דג" שלי והשקעתי 5 שנים בחלום הזה , השקעתי בצורה שאני לא אפרט פה וגם ככה אף אחד לא יאמין , בלי קשר למה וכמה השקעתי , חייתי 29 שנים בלי להאמין שיש אהבה ואז התאהבתי , ועכשיו צריך לוותר על החלום של לאהוב באמת , אין בית אמיתי למשפחה אז העבודה הפכה לבית , לפני חצי שנה הגיע מנהל חדש ולקח הכל , את האחריות , את העבודה את תחושת המשפחתיות הפכנו לעוד חבורה של אנשים שפשוט עובדים ביחד אז עכשיו גם אין יותר את המשפחה הזו , אז מה עושים כשאין בשביל לקום בבוקר , היתה היום האזכרה לאיש מאד יקר ואהוב והסתכלתי על כל האנשים שהגיעו לאזכרה דמעות , כאב , והבנתי שאם היום יקרה לי משהו , אף אחד בכלל לא יזכר , אין אדם בעולם ( חוץ מאבא ) שיהיה חסרה לו , ואם כל האהבה שלי לאבא ואני באמת אוהבת אותו , אהבה של הורה בגיל 35 זה כבר לא מספיק , אז מה עושים ע ריקנות מטורפת , מה עושים כשנוכחת ההבנה שאף אחד בעולם הזה לא זקוק לך , שאת מבזבזת חמצן יקר בצורה מיותרת , שאת סתם מקום ריק בלי שורשים או קרקע יציבה , שאין בעולם הזה אדם אחד שיזכור אם אני יעלם מחר , אני לא יודעת למה אני קמה בבוקר , אני לא יודעת בשביל מה אני חיים , אין דבר יותר נורא מבדידות מוחלטת שכפת על עצמך מבחירה ולהבין כמה הבחירה הזו הייתה לא נכונה ועכשיו אני מקום ריק עוד שם בטבלת שכר , חייה בתוך בית ריק , עם לב עוד יותר ריק עם נשמה של מפסיקה לבכות כי היא בודדה , אלה אמורות להיות מחשבות של אישה בת 90 כשכל החברים והבעל כבר נפטרו הילדים כבר גדולים ויש להם ילדים משלהם אלה לא יכולים להיות חיים של אישה מעירה בת 35 שאמורה לדאוג לבעל וילדים לחברים , לאר בחגים ולי יש רק כרית לחבק בלילה וגב מופנה מכל הסובבים , אז קמים כל יום בבוקר עם תחושה כזו וממשיכים עם החיים ? לא מאיימת בהתאבדות , לא חושבת על מוות כי גם זה לא קוסם , גם שם הרי יהיה לבד ,
יוני321
אין מילים!
תמי32
נגעת לי בלב עם הכתיבה שלך!! אני חושבת שאת חזקה כי למרות הסיפור שלך את קמה בכל בוקר גם אם את מרגישה ריקנות, דאגה, חוסר אונים, בדידות עדיין יש בך תקווה ורצון! אל תכפי על עצמך את הבדידות, לא תמיד הכל קורה כפי שאנחנו רוצים, תעשי מה שעושה לך טוב, גם אם בכוח, ותזכרי שתמיד יש למה לקום בבוקר!!
מופי
תמרה, כואב מאוד מאוד. אני חושבת שאין פיתרון מיידי וגם אין כנראה הקלה מיידית. שום דבר לא נראה לי סגור לתמיד, כשאני מסתכלת על הפרטים של מה שאת מספרת. על העובדות. את אישה צעירה!!!! ותוכלי עוד לשקם את הפציעה הנוראה ולבנות משפחה. אני מבינה שרק לפני חודשיים נפרדתם ממש. רק לפני חודשיים הוא אמר לך שבאמת אין למה לחכות. ברור שאת כאובה כולך ופצועה ומוטרפת מכאב. תפרגני לעצמך קודם כל תקופת אבל, כתפיים להישען עליהן, אולי קבוצת תמיכה, אולי טיפולים שונים, אוכל טעים... לבי יוצא אלייך... תשתדלי להיות טובה אל עצמך ככל האפשר כי (בתחילתו של דבר) ובסופו של דבר כל מה שיש לנו זה את עצמנו.
מרתה22
הי תמרה, בוקר טוב. נשמע קשה... אני למדתי בחיים שאפשר לתעל את הקשה הזה. חוויתי דכאון ובדידות גם... אני ממליצה לך ללכת לטיפול אחר. יש מטפלת שחזרה לאחרונה לארץ אחרי שחיה בצ'ילה. היא מטפלת בשיטות שחלקן לא קיימות כמעט בארץ והיא גם קואצ'רית. היא מקבלת בכפר סבא וגם אונליין. ממליצה לך בחום. האתר שלה הוא www.sharon-coach.com שיהיה לך בהצלחה!
תמרה 82
תודה רבה לכל משיהיה לו מספיק אכפת " לבזבז " ( במרחאות כפולות ומכופלות) מהזמן הפרטי לענות ולהתייחס , יש לי תחושה שאני לא צריכה להסביר כמה לפעמים מילה חמה ליטוף / חיבוק אפילו אם הוא וירטואלי חשוב לטעינת מצברים , תודה רבה
מופי
טוב שכתבת כאן
אורית זאבי יוגב
נגעת בלב חזק עם פצע פעור ומדמם אך מבעד לדברייך יש לך הכל: יש לך יכולת לאהוב ולתת אהבה יש בך רצון לעבוד ולהשתלב יש בך חלום. מעל הכל עדיין הינך צעירה בכדי להגשים את הכל. חברתי התחתנה בגיל 39 עשתה 4 ילדים והאהבה והמשפחה פורחת. את צריכה ללמוד לשחות. לשחרר את מה שהיה ולמצוא מישהו שיעזור לך ללכת קדימה. משמעות?, מצאי התנדבות משמעותית ותוך שעשה אי אפשר בלעדייך. חפשי סיוע למי שיתן לך כוחות ויכוון אותך במסעך החדש. מה דעתך?
טל מוזס
תמרה יקרה, תודה ששיתפת. את מתארת שנה עם אכזבות קשות, אך טבעי הוא שתהיי במשבר כי נשמע שהבחירות שעשית היו באמת נכונות וטובות לך ולכן השבר הוא גדול. מותר לך להתאבל, זה אפילו מומלץ וזה לא קשור לגיל אלא למצב. נשמע שאת יודעת להעניק ולאהוב ואת רק זקוקה להרגיש את התחושות האלו מחדש. זה ייקח זמן וזה בודאי אפשרי. אני חושב שההבנה שקיבלת על הקשר הזוגי היא מתוך עוצמה וכוח, ומאמין שבמשך הזמן האמונה בעצמך תשוב. טיפול הוא מקום טוב להתחיל תהליך כזה, מה את אומרת?