שמי אורטל (32) סובלת מאנורקסיה כבר 17 שנה
יש תקופות טובות יותר ויש פחות..
מתנצלת מראש על האורך ☺
כיום אני נשואה ואמא ל-2 בנות מהממות
אני כותבת כאן כי אני באמת כבר מיואשת
ילדתי לפני חודשיים וחשבתי שהמשקל ישמר..
אבל טעיתי..
ירדתי 10 קילו חזרתי לאותו מצב לפני ההריון 40 קג 1.65 העצמות שוב בולטות מאוד והקיץ כבר כאןןן ואני חשבתי שהנה הקיץ הזה יהיה שונה אחרת אני אהיה "מלאה" כמו כולם ולא אצטרך לסבול מהמבטים וההערות שלא לדבר על חולשות וזה שאני מרגישה חצי בן אדם.
טופלתי בתל השומר מספר פעמים אך לא התקדמנו בקצב טוב כל כך כי היה לי קשה להתמיד ולעזוב עבודה ומשפחה היה קשה ביותר
כיום אני ללא מסגרת אז אני מנסה לעזור לעצמי אבל האמת שהגעתי למצב שאין לי כוחות למלחמה היומיומית הזו מלחמה של 2 ראשים.. כמו שטן ומלאך שיושבים לך על הכתפיים בדיוק ברגע שהאוכל בשולחן.
מבחינת הבעל ההבנה היא מינימלית הוא לא מבין למה אני מדוכאת ועצובה מבחינתו "מה הבעיה לאכול.. פשוט פותחים את הפה ואוכלים" אז אני די מוצאת את עצמי עושה הצגות אוכלת בחשק גם שממש אבל ממש לא מתחשק לי אבל הכי אני שונאת את השקרים ששואלים אותך אכלת ואת בטח את זה ואת זה... (מהצד נשמע כאילו אכלת חצי מקרר אבל בפועל את יומיים חיה על נס קפה)...
שאלה חשובה וזהו סיימתי..

אשמח לדעת האם יש בחורות במצבי מאזור המרכז
שירצו להיפגש פעם בשבוע עמ שנוכל לעזור אחת את השנייה להתקדם?