נשמע מאד קשה מה שאת עוברת ועוד להיות אחראית לשלומם הפיזי והנפשי של 2 גוזלים זה הרי תפקיד קשה. אני באמת לא מבינה מדוע שולחים אותך הבייתה וקשה לשמוע שבעלך לא בתמונה ועוזר

הוא לא פה לא כי הוא לא רוצה הוא פשוט במקום שאי אפשר לצאת משם לצערנו... בקרוב לפחות אני על סף ייאוש רוצה לקחת את כל הכדורים ולעוף מפה

נפש יקרה, קשה מאוד לגדל לבד שני ילדים קטנים. בני כמה הם? האם מעבר למסגרת הרגילה יש לך אפשרות לבקש סיוע ממישהו? את מתארת שהמצב שלך ממש לא מאוזן, האם יש רופא שמודע למצבך? מה הוא ממליץ. אני מרגיש שאת נלחמת אבל אשמח לדעת במי את מסתייעת בכל התחומים

דרך הרווחה יש בחורה שלוקחת אותם פעמיים בשבוע למשך שעתיים מ5-7 (מבריזה הרבה) אני בטיפול יום שלא מרגישה שעוזר לי כי הבעיה שלי היא דיכאון ומתוכו יוצאת מפלצת לפעמים התפרצויות זעם גם על הילדים הבוקר קשה לי בטירוף גם מבחינת הילדים וגם הקימה מהכדורים בגלל זה אני רוצה להתאשפז כי אני מרגישה לא מאוזנת ולא מבינים את זה היךדים פה גם סובלים והמשפחה שלי כבר אמרו שנמאס להם ממני אז לא יראה מהם ישועה בעזרה לילדים בקיצור מיואשת היום לא לקחתי ולו כדור אחד כדי לא להיות זומבי עם הילדים אבל כל הגוף ברעידות.. מצב מתסכל

שוב שלום יקרה, אני מבין את הייאוש כי מצד אחד את רוצה לטפל בילדים ומצד שני מרגישה שזה גוזל את מעט הכוחות שיש. האם שיטפת זאת בטיפול שלך? לרוב באשפוז יום יש גם מרפאות בעיסוק שיכולות לנסות לתווך את הקשר מול הרווחה ואולי תמצאו עזרה גדולה יותר. את יכולה לספר עוד על הדיכאון וחרדה שלך?

כואב לי כל כך לקרוא מה שאת כותבת דיכאון וחרדות זו המלה הכי איומה שיש . אין סימפטומים כמו במחלות אחרות אבל הגוף מרגיש חולה כל כך וכולם בטוחים שאת סתם עושה הצגות. מקווה שתמצאי את הדרך לחזור לתפקד ולשמוח . תנסי להיות בקרבת אנשים שאוהבים אותך.הכי רע זה להיות לבד. אני כבר חודש ימים לא ישנה בבית שלי רק אצל המשפחה בשביל לנסות להמשיך את החיים שלי ולהתגבר על כל המפלצות שחיות לי בראש. כל יום צעד קטן של עשיה ...... ולא להיות לבד!!!!!

הי נפש, האם את באיזשהי מסגרת תומכת, למשל תב"ן- תחנה לבריאות הנפש, או שיחות, והאם חשבת לבקש להיות באשפוז יום שהפסיכיאטר יכול להפנות אותך? האם את מוכרת כנכה ע"י ביטוח לאומי?

אה עכשיו ראיתי שאת בטיפול יום האם האם זה אשפוז יום? מה את מתכוונת לעשות עם בעיית ההתפרצויות על הילדים? אם לאשפוז לא מקבלים אותך צריך למצוא פתרון אחר. הבחורה מהרווחה לא אמורה להבריז אלא אם כן היא חולה וגם אז צריכה להודיע לך מראש. כתבי מכתב פורמלי לרווחה ודווחי על כך.

יקרה. מציעה שתפני לרווחה ותבקשי אומנה זמנית עבור ילדייך. הדבר עלול להיות מאוד מורכב עבורם ועבורך וברגע שהרווחה מעורבת הדברים הם כבר לא בידיים שלך כי הם מכריזים ובודקים כשירות הורית ומצד שני נראה שכרגע אינך יכולה להכיל את עצמך ובוודאי ובוודאי לא את ילדייך. בראש ובראשונה מציעה שמישהו מהצוות יקרא לבעלך ויחד איתך יערך דיון רציני מאוד בעניין הילדים עד שתשובי לאיתנך. מה דעתך?

אויש נשמה, כואב לקרא אותך... אני גם לקחתי סרוקוול ואני גם עם מאניה דיפרסיה, אני לא יכולה לתאר לי כמה זה קשה עם שני ילדים ובלי תמיכה של המשפחה! את חייבת עכשיו את כל התמיכה שאת יכולה לקבל. חייבת. האם הסברת להורים שלך בפתיחות כמו שהסברת לנו על המצב שלך? האם יש דודים/חברים מישהו שיכול להיות עם הילדים לתקופה כדי שתוכלי להחלים, או מישהו שיכול להיות איתך יחד בתקופה הזאת? אחות, חברה, בת-דודה? כולנו צריכים עזרה לפעמים, אם מסיבות נפשיות אם מסיבות בריאותיות... אם היית שוברת רגל או חולה בסרטן חס וחלילה? אל תקטיני בערך מה שאת עוברת, תבקשי עזרה, האינטואיציה שלך שאת צריכה "בית הבראה" בדמות אשפוז יש בה הרבה, צריך תקופה להתרגל לכדורים, להחלים, לתת לנפש להתחזק, בדיוק כמו לעצם שנשברה... אם את רוצה מוזמנת לכתוב לי בפרטי.