עומר יקר, קראתי את הפוסט הקודם וגם את הנוכחי. נשמע שאתה סובל מחרדה גדולה, בדבריך נשמע חשש שמא תאבד את עצמך לתרופות, שהן ישתלטו עלייך. אכן לתרופות יש תופעות לוואי, האפשרות להפסיק תמיד תהיה שמורה לך. אתה מדווח על שיפור אז ממה אתה כ"כ חושש. מה הכי גרוע שיכול לקרות? אני מבין שאתה חושש מפסיכיאטר, אתה יכול להסביר מדוע? מה הוא עשוי לגלות?

היי טל , אני מרגיש שפסיכיאטר זה כבד לי מדי , מבחינת התרופות אני לא רוצה לפתח תלות ואז לשקוע באיזשהו דיכאון עמוק ברגע שאפסיק כמו שקראתי המון באינטרנט , ואני מרגיש מהרגע שלקחתי את הרמוטיב כמו מין אדישות יתר כזאת ואני לא ממש אוהב את זה , עכשיו אני באמת לא יודע מה זאת ההרגשה הזאת שתפסה אותי לפני שנתיים וחצי ונמשכת עד היום , אולי אני אנסה לקחת ויטמנים שאני מניח שחסרים לי בגוף ואולי הם בעצם משפיעים על ההרגשה שלי , בנוסף שקלתי לעשות טיפול cbt ואני בטיפול כרגע של ביופידבק שאני מאוד מקווה שיעזור , בסה"כ אין לי חרדות , יש לי לחצים מדברים מסוימים זה ברור אבל חרדות כמו שאני הכרתי לפני שנתיים וחצי כבר אין , אבל ההרגשה שלי בגוף היא לא טבעית מאז אותו יום , תודה על תגובתך .

אני בולעת כדורים , שלושה סוגים כבר 4 שנים. הצילו את חיי! ואני הייתי נגד. מכל הסיבות שאתה מונה. היום אני לאחר הפחתה בתרופות, מה שמחזיר את האתגר התפקודי. ויודע מה? אני לא בטוחה שזה שווה את זה. כשאני בתוך הדיכאון והחרדה זאת לא אני. אז במקום שהפחתה בתרופות תקרב אותי חזרה לאני הבסיסי שלי היא רק מרחיקה. האני הזה התכסה בעננות של דכאון וחרדה כבר לפני שנים. אני לא יודעת אם הוא יחזור בלי תרופות. מה שאני יודעת בוודאות זה שעם התרופות אני יותר "אני" מבלעדיהן. ואחרי ניסוי ותעיה עלינו ( אני והפסיכאטר) על מינון שיש לו כל כך מעט תופעות לוואי, שאני בכלל לא בטוחה שהן תופעות לוואי.

יש ככ הרבה פנים לכאן ולכאן. אבל תראה שמטפלים בדרך כלל יצדדו בך עם הכדורים, ומטופלים יהיו אמביוולנטיים. אני אישית מנסה כעת להיגמל מטיפול תרופתי של שנים וזה נורא נורא קשה. נוםר כתבה חכם בעיניי - מי יותר אני, ... עם הדיכאון שבלי התרופות או עלהיפך... קשה לדעת. רק כן חשוב שתדע שגם לדעתי כמו דעתה של נופר, טל, אתה טועה, זה לא כאילו נשארת תמיד אפשרות בחירה בקלות, ופשוט אפשר להפסיק. זה כל מיני חומרים שמשחקים לך במוח, ודוםמין דמופמין, אף אחד לא יודע בדיוק איך משפיע כל דבר, ולרוב גם לא מיידעים אותך ביסורי הגמיה. ,

כך שלדתי טוב שאתה מנסה דרכים אחרות שכוללות מאמץ שלך ונתכוונננות ונסיונות מודעים תודעתיים, וטוב שאתה נשמר מהכדורים. מה שברור שאם אלה פועלים עליך ככה, אולי הם לא האופציה המיטבית ואולי כדאי ללכת לפסיכיאטר ממש טוב ומשקיען שיעזור לך להגיע לתרופה שתהיה יותר מדוויקת?... בהצלחהועדכן

היי נופר ומופי , קודם כל תודה על תגובתכן , אתחיל בזה שאאחל לכן בריאות הנפש שזה הדבר לדעתי הכי חשוב בחיים ושתדעו רק אושר ודברים טובים . לגבי הכדורים אני ממש לא נגד אני פשוט חושש מאוד , אני לא רוצה לפתח את אותה התלות שדיברת עליה(נופר) , אני מסתכל על עצמי ואומר פעם הייתי בטוח שאני אדם מאוד חזק ולא חשבתי שאוכל להגיע למצב שאני בדכאון למרות שנראה לי שהגוף שלי פשוט נתון בלחץ נפשי מתמשך שכתוצאה מכך גם הגיע הדיכאון , אני מאוד מנסה לעשות שינויים בחיים כגון : תזונה נכונה , כושר וכו' אבל עדיין לא מרגיש כמו פעם ואם להגיד את האמת אני לא חושב שגם הכדורים יחזירו אותי לזה , כי אמנם אני מתפקד אפשר לומר כרגיל אם זה מבחינת עבודה ולימודים אבל עדיין ההרגשה הפנימית מעיקה עליי , כאילו אני לא משוחרר כל היום עם הציפורניים בפה , שאני עם חברים הראש שלי עסוק בדברים אחרים כך שאני לא מתרכז במה שקורה מסביבי , עכשיו אני רוצה שפשוט הרגשות שלי יחזרו שאני אמור להיות עצוב אני אהיה עצוב שקורה דבר משמח אני אהיה שמח אבל זה ממש לא ככה כאילו אני כבר לא מתרגש מכלום ופה אני מפסיד כבר שלוש שנים את איכות החיים שלי =/ , ד"א אני כבר 20 ימים עם הרמוטיב ולא מרגיש איזשהו שינוי דרסטי . אשמח להמשיך להתכתב .

עומר יקר. מקווה שהצלחת להגיע להחלטה שהכי נכונה לך בנוגע לטיפול התרופתי. חייבת להדגיש שכל גוף מגיב אחרת לתרופות וישנם אלו שכלל לא סובלים מתופעות לוואי והתוצאות מצוינות. חשוב לזכור שאיש לא מחייב אותך לקחת טיפול תרופתי לכל החיים..... לעיתים די להיעזר בהם לתקופה - לעמוד על הרגליים, להתחזק ואז להפסיק, אציין שלפי המחקרים הטיפול היעיל ביותר הוא זה המשלב את התרופתי והנפשי. איש מאיתנו איננו שש לקחת טיפול תרופתי אבל יש לשקול בכובד ראש את המחיר של המתמודדות עם דיכאון והנזקים המשניים של חוויה זו מול תועלת אפשרית מטיפול תרופתי. מה דעתך?

היי אורית , ברור שאני מעדיף את ההרגשה הטובה מאשר להמשיך עם הדיכאון הלא ברור הזה , אני מנסה למצוא את הדרך להחזיר את השלווה לנפש שלי לא תיארתי לעצמי שזה כל כך קשה , כאילו לא משנה מה אתה עושה ההרגשה נשארת אותו הדבר =/

היי עומר, נשמע שאתה באמת עושה מאמצים רבים, הדרך באמת קשה - אולי יותר משציפית, ונשמע שאתה מאוד מאוד מקפיד עליה, מה שמאוד מרשים ומוערך אבל יכול כשלעצמו להקשות ולהוסיף לחץ. כיוון שאני מבינה שבדקת וחקרת מה מתאים ולא מתאים לך, אשמח שתשתף מה גילית - מה אתה חושב שעוזר? מה עוזר לך, ולוא קצת?

היי שיר , אכן אני עושה מאמצים למרות שמאוד קשה לי למצוא את האנרגיה בשביל זה ואני דיי מאבד תקווה ברמה שאני לא רואה כיוון התקדמות עדיין המחשבות של מה קורה לי בגוף רצות ואיך זה שכולם מסביבי מנהלים אורח חיים רגיל ואיך יש להם את האנרגיה ואיך הם צוחקים ככה בזמן שאני משדר כלפי חוץ הכל בסדר אבל בפנים מתחולל אצלי בלאגן לא נורמלי וזה מתבטא במצבים שקשה לי מאוד לנהל שיחות עם אנשים ואיך שמישהו מדבר איתי אני עושה הכל כדי לצאת מהשיחה ולשקוע לתוך הפלאפון מאז מתמיד הייתי דיי חסר ביטחון עם אנשים אז בתקופה הזאת הרבה יותר ובלימודים אני לא מצליח להיות 100% מרוכז והציונים בהתאם אני כבר לא זוכר את עצמי לפני הדיכאון או הלחץ או האין לי מושג מה זה הדבר הזה , אני לפעמים עושה שחזורים עם עצמי איך הייתי במצבים שונים בסיטואציות שונות בחיים לפני ההרגשות המוזרות האלה ובראש מנסה לחשוב אם תפקדתי אותו הדבר גם אז , בקיצור אני בבעיה כבר 3 שנים אני לא מצליח למצוא אותי של פעם הפכתי להיות טיפוס כבוי רציני מדי , תודה על תגובתך זה חשוב לי .

היי עומר, נשמע לי שהמאמצים שלך לשנות את החיים השתלטו בעצמם על החיים. אתה כל כך כל כך מתאמץ וטרוד בבדיקת ההצלחה, עד שלא נותר מקום לדברים אחרים, ולכן קשה להתרכז בלימודים או בשיחה חברתית. בעצם, הרצון לשיפור הפך לגורם לחץ בעצמו, מרב שלקחת על עצמך להצליח בו כל כך. נשמע לך שיש משהו בדבריי?

יכול להיות , אבל הרצון לשפר את איכות החיים נבע מכך שבוקר בהיר אחד הרגשתי נורא כמו שמעולם לא הרגשתי ומאז זה נמשך .

זה התחיל בהתקף חרדה לפני שלוש שנים ומאז השתנו חיי בערך , התחילו לרוץ לי סרטים בראש מה קורה לי ומאז זה נמשך עד היום , וההרגשה הפנימית היא סוג של לא נקייה כזאת , אני עדיין מתפקד הולך ללימודים ולעבודה אבל כאילו לא מתרגש כבר משום דבר ולא נהנה מדברים שפעם מאוד נהניתי מהם וזה מרגיש לי שהגוף שלי לא ב100% , אני לוקח במשך חודש את הרמוטיב שני כדורים ביום של 250 מ"ג לפני יומיים החלטתי להפסיק כי לא הרגשתי איזשהו שינוי , ואתמול הייתה לי נפילת מתח דכאון ותחושה רעה שלא הרגשתי מעולם ברמה שעברו לי דברים מסוימים בראש שאני לא אכנס אליהם , אז בלילה לקחתי כדור אחד של 250 אני חושב שאולי זה בגלל שהפסקתי בבת אחת למרות שאני לוקח רק חודש , היום מרגיש טיפה יותר טוב מאתמול ומתחיל להוריד את הרמוטיב בהדרגה כי אני לא מעוניין בזה .

עומר. היי.צרלי לשמוע על כל הסבל. אני עצמי בתהליך גמילה מכדורים נגד דיכאון כעת. האם אתה בטיפול נפי ו או תמיכתי?... נמשע שכדאי, לא?.....

היי מופי , אני מתחיל מחר טיפול cbt שכולי תקווה שיעזור לי להפסיק את המחשבות השליליות ולצאת לדרך חדשה ונקייה , הימים האחרונים עוברים לי קשה יותר אני אוסף כוחות כל יום מחדש , מאחל לך המון הצלחה בגמילה אני באמת חושב ומקווה שזה אפשרי ללא כדורים , אם תרצי לדבר את מוזמנת בשמחה .