מנהלי קהילה
ושוב אני מתעורר...
ושוב אני מתעורר, ותחושות העצבות והריקנות מכות בי עוד לפני שאני מספיק לפקוח את העיניים. חלל ריק שאני לא מסוגל למלא.
אני מרגיש כי חיי לא מובילים לשום מקום ואני לא מסוגל לכלום, אני סך הכל מצבור של חומר ביולוגי חסר משמעות.
במהלך היום התחושות האלה רק מתגברות, ונוספות אליהן עוד תחושות זעם, כעס ושנאה המשתלטות על כל פיסת מחשבה העוברת בראשי.
חוסר המוטיבציה לא הותיר בי כח אפילו לנסות לשנות משהו, אני הרי גם ככה אכשל.
אני מצליח לעבוד על כולם מסביב, איש לא חושד מה במה שעובר עליי. אך עם הזמן, הריחוק מתחיל להשפיע על הסובבים: החברים נעלמים, המשפחה מתאכזבת כל פעם מחדש.
ובסופו של יום אני נשאר עם עצמי, מתבוסס בתוך התסכול ורחמים עצמיים. התחושות מגיעות לעוצמה של לחץ פיזי.
בשביל לברוח מעצמי ומהבדידות, אני הולך מוקדם למיטה, ושם מתחילה עוד מלחמה - נסיונות חוזרים ונשנים להירדם.
ושוב אני מתעורר..
גלי אלן
היי, נשמע לי ממש הגיוני שתרגיש זעם כעס ושנאה, בהתחשב במה שאתה חושב על ואל עצמך. נראה לי שאם זר היה אומר לי שאני לא מסוגלת לכלום ושאני סהכ מצבור ביולוגי חסר משמעות הייתי מתבאסת. אבל אם אני הייתי אומרת את זה לעצמי, יותר נכון כשהייתי אומרת את זה לעצמי אז כן, הרגשתי ככה כמוך בול. קיצר המנגנון אמונה-רגש שלך עובד מצויין. השאלות שלי הן, האם אתה בכלל מעוניין להחליף תקליט (כי ברור שזה סתם שקר, אתה לא יותר מצבור ביולוגי מיותר ממני או ממישהו אחר) ולמה אתה לא משתף את הסובבים? אם זה בסדר שהתערבתי, למרות שזה מה שעושים פה לא? אגב, אני ככ מבינה ושולחת חיזוק מכאן
אורית זאבי יוגב
מייקל יקר. מדוע תחושת הריקנות?, ספר על עצמך? ממתי?, למה? האם מטופל?
מטפל-מטופל
מרגיש כמוך בדיוק...כעס שנאה הבנה שלא חשוב מה אני אנסה בסוף אכשל... מחפש דרך לשים לזה סןףףףףףף
אורית זאבי יוגב
מייקל יקר. נשמע שאתה לכוד במעגל קסמים: מרגיש נורא, מביים לעולם פנים של ״הכל סבבה״, העמדת הפנים לא רק שנוטלת ממך כוחות אלא נותנת תחושה מזויפת ומנכרת אותה מעצמך ובעקבות כך הדיכאון מחמיר וחוזר חלילה. חשוב שתמצא מקום להוריד את המסכות, לגלות את הרגשות הכואבים, לתת להם לצאת ולפנות את הלב למשהו אחר. לשם כך נדרש תהליך נפשי ואולי גם להיעזר במשהו תרופתי. האם את מטופל?