שלום לך יקר. דרך הכתיבה שלך אני מרגישה שיש לך הרבה חלומות ומוטיבציות ולא רק זאת אלא שאתה הרבה יותר מוכשר ומסוגל ממה שאתה מאמין. יחד עם זאת - אתה קובע מטרות דרמטיות ( לשרת בקרבי לדוגמה) מבלי להכין את עצמך פיזית ונפשית לתהליך וכך בכל פעם אתה נשבר באמצע מחדש מה שמוריד עוד יותר את האמון בעצמך..... המצב שאתה מתאר היום הוא מצב של דיכאון שנוצר בגלל אוסף חוויות של חוסר אונים. חשוב מאוד שיהיה אדם שילווה אותך בדרך שלך יציב מטרות הגיוניות ויעזור לך בכל פעם לכבוש יעד חדש, המלצתי היא לוותר כל הבושה ולבקש מההורים לסייע לך בטיפול נפשי - זו גאווה לקבל עזרה ולדעת להתמודד עם קשי. אם אינך יכול לעשות זאת עם פסיכולוג בקש מישהו שיש לו ניסיון רב באימון לחיים. מה דעתך?

שלום חסוי, תחושת הבדידות היא אכן קשה מאוד, ואתה כנראה אדם עם כוחות לפי כל ההתמודדויות שאתה צריך לשאת, תאמין בכל כוחך בשינוי בחייך, תחלום על היום שבו תרגיש טוב יותר, תחלום מה תרצה לעשות אז.... תנסה בינתיים לעשות דברים שאתה אוהב..לנגן, לצייר, לבשל, לשמוע מוזיקה.. לגבי הבדידות נסה לצור קשר עם אנשים קרובים, אפילו לא לכדי שיחת עומק, זה מחזיר את הביטחון לאדם שהוא עוד מסוגל לתקשר. תחשוב על דודים, שכנים, אנשים שאתה נפגש עמם ביום יום, גם אם זו העמדת פנים מוחלטת, לאט לאט תרגיש שאתה כן יכול לצור קשרים חברתיים. אולי תצטרף לקבוצת תמיכה, כזו שנפגשת, לראות את הפרצופים.. אתה בחור צעיר וכל החיים לפניך. בהצלחה!!!

ההורים אומרים לי שאני עצלן ולא חושב על העתיד שלי אבל אני פשוט לא מסוגל לעבוד.... עבדתי בעבודה זמנית כמה שבועות וכל רגע שעבדתי הרגשתי רע הייתי חוזר הביתה ופשוט הולך למיטה וחושב על כמה החיים שלי לא טובים. אני מרגיש מנוצל.... אחרי שעזבתי את העבודה הרגשתי שלווה והיה לי שבועיים הכי כפיים שהיו לי בחיים.. אבל אחרי השבועיים האלה ההורים שלי לחצו עליי למצוא עבודה ומאז אני מרגיש נורא... לפעמים אני ישן לפעמים אני לא נרדם בכלל כל הזמן חושב על כמה היה לי רע בעבודה ושאין לי דירה אין לי כלום אני תלוי בהורים ויש לי חובות לבנק ובגלל זה אמא שלי אומרת לי ללכת לעבוד ויום אחרי שהיא אמרה לי את זה הכל התחיל התחלתי לחלום שנופלות לי השיניים ויש הרבה דם ושקראתי בגוגל הסיבה לחלום זה לחץ כלכלי.. אני עצלן או שאני פשוט לא מתאים למסגרות? הפסיכיאטר הצבאי קבע שיש לי קשיי הסתגלות וגם הפרעת אישיות תלותית ושיחרר אותי מהצבא ועברו מאז 4 שנים וזה יותר גרוע החיים לא טובים.. אם לא היה לי הורים שאני אוהב אותם מזמן הייתי עושה לזה סוף.. החיים קשים

אתמול הגשתי מסמכים במכבי למרפאת בריאות וקבעו לי תור ל16.8 לפסיכיאטר... עכשיו הפגישה הראשונה נורא מלחיצה אותי.. אם אני אספר להם באמת מה שאני מרגיש אני פוחד שיאשפזו אותי.. שפניתי למכבי אמרתי להם לפסיכולוג אז למה הם קבעו לי לפסיכיאטר..? זה לא יותר חמור?

הי יקר. אין לך מה לחשוש....אשפוז פסיכיאטרי קורה רק במצבים מאוד קיצוניים שבהם האדם מסוכן מאוד לאחרים או לעצמו. כרגע לא נראה שזה המצב.... לחלוטין אינני חושבת שאתה עצלן. נשמע שמאוד מאוד קשה לך. אתה נתון במצוקה - כוחות הנפש שלך בתקופה זו מצומצמים ועם אתה צריך לדלות כוחות נוספים על התמודדות עם עבודה - ישנה כנראה תחושה של ״קריסה״. השתלבות במקום עבודה דורשת בדרך כלל גם כוחות רגשיים וגם כוחות פיזיים ושכליים. כאשר הנפש נמצאת במצוקה קשה לדלות ממנה כוחות למטלות אחרות. אני מציעה שכאשר תהיה בקשר עם מטפל שידריך ויכוון אותך יהיה מקום לשקול מפגש עם ההורים בכדי שיבינו מה עובר עלייך ויהיו סבלניים לחוסר היכולת שלך לעבוד עד שתתחזק. מה דעתך?

יש קבוצות של אנשים עם חרדה חברתית או קשיים דומים, שעושים מפגש פעם בשבוע, אולי זה מעניין אותך. ואולי זה יעניין אותך

הייתי היום אצל הפסיכאטרית. שיחה של חצי שעה ויצאתי בתחושה רעה.....יצאתי עם תחושה יותר גרועה מלפני שנכנסתי.. אולי אני אשם כי לא באמת הצלחתי לספר לה הכל אני אדם שקשה לו להביע את דעתו במיוחד בפני משהי חדשה.. היא נתנה לי תרופה בשם bupropion hcl 150mg לחודש וקבעה לי ביקורות לעוד חודש ואמרה שהיא תשלח אותי לפגישה עם מטפלת עיסוק משהו כזה שתנסה להוציא ממני את המחשבות שלי כי לא ממש ידעתי לספר לה על מה אני חושב . שהיא שאלה אותי האם יש לי כוונה אובדנית אז אמרתי שלהתאבד אני לא אבל לא יהיה לי אכפת אם אני ימות בדרך אחרת. שחושבים על זה הלוואי ויקרה לי משהו מסתבר גם שהתרופה שהיא נתנה לי לא בסל הבריאות אז בכלל אין סיכוי, הבנתי שהיא בכלל נגד עישון, מה הקשר... קיצור לא חושב שיש משהו שיכול לעזור לי כבר... נותר לי עוד 50 שנה לסבול, מקווה שזה יגיע מהר

מה זה התרופה הזאת? אמרתי לה שהיו לי שהייתי קטן בעיות קשב וריכוז ולקחתי רטלין אבל מה הקשר עכשיו? היא נתנה לי תרופה לבעיות קשב וריכוז?? זה מה שרשום באינטרנט שזה לקשב וריכוז או לדיכאון חורף ולפי מה שהבנתי זה חולף ואבל הבעיה שזה לא מה שיש לי כי יש לי את זה הרבה שנים ולא רק בחורף או בקיץ.

קודם כל כל הכבוד על כך שהלכת לפסיכיאטרית. זה כבר צעד גדול. לגבי התרופה כדאי אולי לשאול בפורום של רוקחות - שם ידעו לתת לך את כל הפרטים. בעניין השימוש של התרופה : פעמים רבות תרופות שמשמשות לקשב וריכוז מסייעות גם לדיכאון ואפילו תרופות שההתוויה שלהן נגד פסיכוזה מסייעות בחרדה. כך שגם אם קראת שהתרופה היא לשימוש אחר אין זה אומר שאיננה יכולה לסייע לך. מציעה לך לרשום על דף את כל מה שעולה לך ובמפגש הבא לתת את זה לפסיכיאטרית. לא כל כך הבנתי את הקשר לטיפול בעיסוק אבל אם כבר קיבלת אישור לכל סוג של טיפול כדאי לנצל ולקחת. נסה לקחת כל קצה חבל מושט לעברך כי זה לבסוף מה שיסייע לך. תמשיך לעדכן....

מבינה אותך ומזדהה איתך עד שמצאו לי עבודה וזאת העבודה הראשונה שלי בחיים והתחלתי להרגיש ביטחון עצמי והרגשה טובה בשנייה אחת הורידו לי את הביטחון העצמי מאז שפיטרו אותי ירד לי הביטחון אני פוחדת ללכת לבד בעצמי למקומות ולחפש עבודה מהפחד ששוב יפטרו אותי ושאני לא יצליח אני לא עובדת כבר שנים ויש לי חרדות ופחדים

אתה מדהים! כל כך מזדהה איתך , בתור ילדה הייתי מגמגמת בצורה ממש כבדה. אתה מתאר משהו שאני יכולה להזדהות איתן לחלוטין. תמיד רוצים להשלים את המשפט שלנו ופשוט הרגשה של חוסר התחשבות. כיום אני בת 27. הרבה עבודה עם קלינאית תקשורת, ואפשר להגיד שרוב הגימגום עבר אבל יש מצבים קשים שאני נתקעת כשאני לחוצה וכאלה... אשמח להיות אוזן קשבת .