מנהלי קהילה
הייתי רוצה אחרת ...
לא הייתי רוצה לעצבן כאן אף אחד אבל רוב הדיכוי שלי נובע מהשגרה שמוטלת עליי ועל הסובבים אותי.
אני יודע שצריך לעבוד , אני יודע שצריך לנהל בית , להתחתן ועוד
השאלה היא אם ככה צריכים להיות חיי. יוצא לי מידי פעם לראות מאין אור בקצה המנהרה אבל מהר מאוד זה נעלם.
אני מנסה לעודד את עצמי שזה יגמר אבל זה לא מחזיק הרבה זמן, חיי בתוך סערת רגשות שלא נגמרת .
הנפש שלי רוצה אחרת (רואה אחרת) והשכל הישיר הולם בחוזקה ולא מרשה. אני ממש מרגיש כאילו אני לקוד בתוך חיים טובעניים שכאלה. הרבה פעמים אני סוגר את עצמי מלראות או לדעת מה קורה סביבי. אני באמת רוצה אחרת ויודע שאפשר אחרת אבל זה תמיד מתרחק ממני. אני בקושי נרדם בלילות ושאני נרדם אז אני לא קם בבוקר ואז זורקים אותי מעבודה. ואם אני קם אז אני לא מבין מה רוצים ממני ולמה בכלל אני פה. וככה חיי מי עבודה לעבודה. ואט לאט גם מה שיעדתי על עצמי (דברים שאני טוב בהם לאט לאט נעלמים ממני (זה קורה בדרך ככל שאני מגיע לעבודה חדשה ) עזוב אתה לא יודע עזוב אתה לא מבין
כזה נותנים הרגשה של אני יותר טוב ממך את סתם בן אדם שלא שווה אגורה . לא יודע יכול להיות אולי שאני מגזים אבל לפחות אני ככה מרגיש .
מופי
זה נשמע חיים מסוייטים. מה המלחמה בין הרגש להיגיון?..... מה הרגש רוצה?... ומה ההיגיון אומר?.... אולי אם תצליח ךעשות שלום ביניהם תרגיש הרבה יותר טוב. כרגע נשמע שההיגיון (אולי במרכאות?) מכניע את הרגשות והרצונות ולא מאפשר להם לךהתממש. זה נורא לחיות ככה.
אמי28
כל כך מבינה אותך.. אני חדשה פה יצא לי לקרוא חלק מהפוסטים. דכאוןצהיא מחלה ארורה וכשאנשים קולטים חולשה הם מנסים לצוד אותה.. שולחת לך חיזוק
אורית זאבי יוגב
נשמה. נשמע שאתה בחור מכשר עם יכולת הבעה טובה וכאילו כל השדים בוקעים מליבך. כל הדברים הרעים האלו אלו ״ישויות״ מחשבות שליליות שטיפחת והעצמת שנים. מה דעתך ללכת לטיפול שילמד אותך להעצים קולות אחרים - כאלו שיש בך כבר אלא שהם חלשים או רפים מול השדים הגדולים. יש שם פוטנציאל וכוח צריך לעבוד עליהם חזק כמו שעובדים על שריר שזה אומר טיפול,תרגול ואולי גם טיפול תרופתי.... מה דעתך?