מנהלי קהילה
אובד עיצה ותקווה
שלום לכולם,
אני בחור בן 43, סובל מדיכאון כבר כ 20 שנים. עד לפני כ 8 חודשים טופלתי בויאפקס 150 והכל היה בסדר (פחות או יותר).
ואז אירוע של כאבי בטן בעבודה והזמנת אמבולנס לעבודה התחיל תהליך שלילי של דיכאון חריף וחרדות.
המצב התדרדר לזה ש 5 חודשים לא עבדתי, רוב הימים לא יצאתי מהבית כלל אפילו מהמיטה, למזלי קיבלתי תמיכה מעולה מהעבודה, הבינו שהמצב זמני וקורה לעיתים שיש נקודות שבירה.
הפסכיאטר שלי מנסה לעזור לי, כפי הנראה, במהלך השנים ניסיתי את כל התרופות הקיימות לטיפול בדיכאון וחרדה והויאפקס הוא היה היחיד שעבד.
במהלך החודשים האחרונים החלפתי תרופות בהפרשים של חודש או חודש וחצי בשילובים שונים, היו הקלות אבל תחושת החוסר רצון לעשות דברים, הרגשת המועקה, נשארה.
הרגשתי שאני חייב לשנות אוירה, השהייה במיטה כל הזמן, החוסר עניין בדברים שעינינו אותי לפני, חייב להשתנות.
אז לבסוף הגענו לחזרה לוויאפקס 225 וסרוקוול 200 עם 0.5מ"ג קלונקס במידת הצורך.
חזרתי לעבודה והתחלתי להרגיש יותר טוב, האנשים מסביבי, המטלות והעניין בעבודה שיפר את ההרגשה שלי, אני עובד בתחום ההיטק, וחייב להיות מרוכז ויעיל, ואני משתדל...
העניין הוא שאני מרגיש עייף מאוד כל הזמן, חרדות של מה יקרה אם הבטן תכאב, חרדות קשות שגורמות להרגשת עילפון כמעט, בזמן האחרון אני מפספס עבודה, יום פה יום שם, וזה כבר הופך להיות בעייתי מכיוון ההנהלה.
כל בוקר אני נלחם עם עצמי האם ללכת לעבודה או לא, מתיש, והפחד לעשות דברים רגילים כמו ללכת לחנות, לבית מרקחת, להסתפר, שובר אותי.
הרופא העלה את המינון של הסרוקוול ל 300 ואין שינוי למעט עייפות ענקית.
עדיין מרגיש ריקנות, אני אוהב את העבודה שלי, אבל מפספס המון בגלל המצב, מפחד שאפוטר ואז אני אהיה בבעיה עוד יותר גדולה.
נראה לי שכרגע, הרופא איבד עניין או תקווה, כבר כמה פעמים קיבלתי את הרושם הישיר שניסינו הכל ואין יותר אפשרויות, וזה מכניס אותי למצב יותר גרוע של חוסר תקווה, ואני עייף, פיזית ונפשית, כל כך עייף.
רוצה להרגיש נורמאלי, ללכת לעבודה, לחייך, וזה לא קורה, הערכה עצמית נמוכה בגלל כל זה, וחוסר אמונה שאפשר לצאת מזה.
יש לציין שהרופא שלי הוא רופא מעולה, טיפל בי המון זמן ועכשיו המצב שנראה שאין אפשרות לעזור יותר.
מצטער על החפירה, אני חייב לפרוק את המצב מראשי וזה נראה לי המקום המתאים, אולי לשמוע עיצה, הפניה למשהו שיכול לעזור.
כרגע אני מחפש משהו טבעי שאפשר לשלב עם הכדורים שאני נוטל, אולי יעזור, אומרים שהתקווה מתה אחרונה, ובכן, אני בישורת האחרונה
Dana007
גם אני טופלתי אצל פסיכיאטר מעולה וגם לו תנו הרעיונות והשילובים, זה הזמן לעבור רופא. כל אחד חושב אחרת, זה לא מדע מדויק. גם אני מתמודדת עם דיכאון וחרדה 15 שנים, השנים האחרונות מזוויעות ונוראיות. נטלתי בעבר במשך שנים לא מעטות ויפאקס 350 מג ובחודשים האחרונים החלפתי טיפול. שנים הרגשתי עייפות של תשישות. החלפתי טיפול תרופתי והרגשתי שינוי לטובה עם אריפליי. גם אצלי לאותו רופא תמו העיצות, תעבור רופא, אין ברירות!
מחפש תשובה
הייתי עם אריפלי תקופה, לא עזר ולא העצים את השפעת כל מה ששולב איתו, כלומר זה מה שהוא אמור לעשות, בוסטר. מפחיד להחליף רופא, חש כבוגד מצד אחד, מצד שני, אני מאבד את התקווה. להחליף רופא זאת אופציה. איזה מצב מעצבן ומעיק. אגב, המינון המרבי בויאפקס זה 225, איך הגעת ל 350?
Dana007
בעיניי אתה טועה בעניין המינון. תקשיב, פתחנו קב׳ וואצאפ של תמיכה שבה מתמודדי דיכאון וחרדה משתפים. הקב׳ לא תחליף לטיפול, אבל אולי יסייע לך מעט בתחושה לתרום ולהיתרם. אם תרצה תפנה אליי בפרטי תוך ציון פון שלך.
שיר רייכרט רמות
מחפש תשובה יקר, התרשמתי מאוד מהמלחמה שלך להרגיש טוב, להמשיך ולהתמיד בעבודה שאתה אוהב ובתפקוד בכלל. אתה מתאר התמודדות ארוכת שנים, עברת אירוע מטלטל לפני 8 חודשים, ורק טבעי שלוקח זמן להתאושש ממנו, ונשמע שאתה ממוקד בלהצליח ולהתאושש. סיפרת על הטיפול התרופתי, אך האם נעזרת גם בטיפול אחר במהלך השנים? יש לך הרבה דברים "על הראש" שאתה צריך לפרוק, וטיפול בשיחות יכול מאוד לעזור לאוורר, להתייעץ ולרתום את האנרגיות לכיוונים הנכונים - מה דעתך?
מחפש תשובה
היי שיר, זה נשמע כאילו אני ממוקד אבל את האמת, הכוחות נגמרים, אני מטבעי אופטימי אבל אני מאבד את התקווה. להתאושש מארוע שהיה לפני 8 חודשים הייתי צריך בחודש הראשון, לא 8 חודשים אחרי והמצב רק מחמיר. אם כוונתך לטיפול פסיכולוגי, את האמת? לא מאמין בו. אני מכיר את עצמי, אני מאוד מודע לכל מה שקורה לי וסביבי ולשבת ולשפוך את הלב בפני מישהו זר שיגיד לי את מה שאני כבר יודע (פחות או יותר) זה לא בשבילי, לפחות לא כרגע. כי הייתי כנער מתבגר אצל פסיכולוג, ודיברנו, והיה סבבה, ועדיין יצאתי מתוסבך. טיפולים כגון דיקור, רפלקסולוגיה, היפנוזה, טיפול בפרחי בך, ועוד כמה וכמה סוגי טיפולים עברתי, שום דבר לא באמת עזר, אפילו אצל אורה גולן בטיפולים הייתי, דווקא זה עזר, אבל עכשיו נפלתי קשות.
daaadi
מצטערת לאכזב אבל כל טיפול טבעי שתוסיף בזבוז כסף וזמן אז טל תחפש תקווה במקום הזה
מחפש תשובה
כמו שתרופות רגילות משפיעות בצורה שונה על כל אחד, ייתכן שתרופות טבעיות יכולות להשפיע לטובה או לרעה... צריך לנסות כל דבר שנותן לנו תקווה, הבעיה היא שכגודל התקווה כך גם גודל האכזבה...
Lekomako
היי מציע לך להחליף רופא כנראה שהתרופה לא מתאימה לך.מניסיון אישי החלפת רופא עשתה פלאים במציאת תרופה מתאימה.חפש בגוגל פרו' זמישלני.מומלץ בחום
ראובן-4
שלום, אני יכול להבין שלתרופות יש השפעה, אבל שום תרופה לא מרפאה את המחלה מהיסוד, והייתי מציע מניסיון אישי לנסות לזהות את הסימפטומים עצמם, להסתכל לעצמינו בפנים ולהגיד מה באמת הגורם או גורמים שגרמו למצבינו, ולתקוף אותם בכל דרך אפשרית, פשוט ''להוריד את הכפפות'' ולנסות לנתק את הקשר שלהן על מצב הרוח שלנו ואיכות חיינו, אתן דוגמה, אם יש משהו שאנחנו מאוד מאוד רוצים, אבל מסיבות רבות לא מסוגלים להשיג, אם זה משהו שלא עומד בתקציב שלנו או מישהו שמאוהבים בו אבל ללא הענות, אז ללמוד ''לרדת מהעצים'' ולבנות לנו מטרות ברי כולת השגה, זה לא המקום לפרט, אבל בקיצור מנסיון אישי זה עובד וזה עוזר מאוד, וידוע שאנשים שחיים עם בעיות התמודדות עם דיכאון הם אנשים מאוד חזקים, ובזכות זה הם גם יכולים ומסוגלים לדעת להתמודד, ולא לוותר למיקרוב הזה שהשתלט לנו על החיים
מחפש תשובה
כן, אתה צודק, אני עושה את זה בדיוק, מציב מטרות בסיסיות כדי לעמוד בהם, חלק מצליח בדרך לא דרך וחלק לא, לפעמים פשוט נשבר ולא רוצה להתמודד כי נמאס. כשאתה רוצה ללכת לקניות והחרדה שהבטן תשתגע לך בחנות, או ללכת להתארח אצל מישהו למספר שעות והפחד שיתפתח שם התקף חרדה שנראה מפחיד (גם לי), זה לא חיים. מה גם שלפני 8 חודשים כל זה לא היה, זה שובר אותי. גורם לי להרגיש מקולקל, ואז פשוט נשאר בבית. תאמת, אין כבר כוח להתמודד, הכל הולך קשה, ללכת לעבודה זאת מלחמה, אני עייף ושבור. וכן, אני בטוח שאני חזק מהממוצע נפשית, כי להתמודד עם הכל ולנסות להשאר שפוי עד כמה שאפשר, לנסות לחיות כמו כולם, זה לא פשוט, אבל כשהתקווה אובדת, והעייפות משתלטת, זאת בעיה
גילה פז
מחפש תשובה יקר, שלום לך. אני קוראת את כל מה שכתבת, גם בתגובות ומאוד יכולה להבין את חוסר התקווה ואולי אף את החיפוש אחר הקסם שיעזור לך לצאת מהמצב. הענין הוא שהפחדים שלך מערבים תפיסה אשר הופכת כל פעולה למחשבות עתידיות קטסטרופליות , שזה למעשה החרדה . לדוגמא: בהתקפי ירדה יש תחושת עילפון אך זה מנוגד לכל חוקי הגוף ( חרדה מעוררת את המערכת הסימפטטית ) אך זו המחשבה אשר גורמת לחרדה ולהתנהגות אשר משמרת אותה. כל ההקדמה הזו נועדה כדי להסביר, שיש תשובה במקום אחר ושם עוד לא אבדה התקווה. טיפול Cbt למשל הוא טיפול שנותן כלים והוא היעיל ביותר לחרדות. ממליצה שתקרא מעט ואז תשקול שוב. מעבר לזה, יש טיפולים אחרים: ביופידבק, Nlp או טיפולים שעובדים עם הגוף , כמו קיניסיולוגיה. גם אם אינך מאמין, תנסה, מקסימום זה יצליח. במצב הנוכחי, כנראה דבר לא יקרה ותמשיך את הסבל. לטעמי, תרופות טבעיות יכולות לסייע אך לא במקום העבודה הקוגניטיבית וההתנהגותית. איך זה נשמע לך?
מחפש תשובה
היי גילה, תודה על תשובתך, הלוואי והיה הקסם לצאת מכל מה שאני מרגיש ועובר, לצערי אני עם הרגליים על הקרקע ואני מאמין בטיפול תרופתי מעל הכל, כדי להתקדם לטיפולים אחרים, אני צריך להיות מסוגל להגיע למקום, להרגע, ולחוות את הטיפול כפי שתוכנן ולא לספור את הדקות עד שנגמר... אני אכן אקרא על הטיפולים שהצעת. אבל אני באמת מחפש את הטיפול המהיר, כדי לחזור לחיים רגילים ללא חרדות, מה שהיה לי פחות או יותר לפני 8 חודשים. והיו לי חרדות לפני, כל השנים סבלתי מחרדות, ואכן הכדורים עשו את שלהם ואני ניסיתי כל פעם משהו שלא יכלתי קודם, והיה לא רע, לא מושלם, רחוק מזה, אבל בהחלט שנות אור ממה שעכשיו. אני מתרגל שיטות נשימה שקצת עוזר ובעיקר מנסה ללכת בכיוון נגד הזרם שזאת החרדה, לעיתים זה מצליח ולעיתים לא, זה קשה, שוחק, ודיי שובר שדברים בסיסיים אני נלחם עליהם, אבל אני עדיין כאן :)
נופר7
אני מטפלת cbt וגם סובלת מדיכאון וחרדה. מבינה את חוסר האמון בטיפולים פסיכולוגיים. מטפלת ה cbt הפרטית שלי שינת את חיי. באמת שיש דרך להפחית תסמיני דיכאון
jacben
אני חש את הרגשת שנים רבות.אך יש תקווה.מתוך נסיוני יש מספר דברים שעל ידי הופעתם ושילובם באותו פרק זמנים גורמים ל DOWN. לא די בבעיה אחת,אלא ב 2 או 3 דברים בזה אחר זה. ואנו בעלי נפש עדינה ,מיד נופלים. בקרות לי מצב זה ,אני נובר במעשי,בניהול חי,או בדברים המציקים לי,ורושם לי בזיכרוני.... עד שאיני פותר או ניפתר מה 3 הדברים שמעיבים עלי, תקופת החרדות לא תחלוף. 1.מצא את ''הטריגר'' הגורם לכך ועבוד עליו בכל מאודיך, בלב ובנפש .למשל הסתכסכות עם X , עד שלא תרפא בנפשיך ותוותר ותיסלח באמת ובתמים, זה לא יחלוף,אינך חייב לגשת פיזית ל x ,ולבקש שלום בית ,אלא ויתור וסליחה עם עצמי.
מחפש תשובה
היי, בדיוק הבעיה, הדברים שגורמים לי דאון, הם הדברים שאני לא מסוגל להתמודד ולפתור בעצמי, אם היית מכיר אותי היית יודע כמה אני אופטימי ומתמודד עם כל מה שאני מצליח ויש הרבה הצלחה אבל יש הרבה כישלון. יש דברים שכמה שאני לא אנסה להתמודד איתם, לתת מודע יש תוכניות משלו, וכמעט לא ניתן לשנות את מה שנקבע. הנפש אכן עדינה ומצד שני מאוד חזקה , אני משתדל לא לחיות בעבר, ולא לנבור בכל אחת מהפשלות שלי בעבר, אני מאוד ישיר באופי, ולפעמים אנשים נפגעים, אין לי בעיה להתנצל. הבעיה שכשפוגעים בי, קשה לי מאוד בעיקר כשלא מכירים בפגיעה או בטעות. אני רק רוצה להרגיש רגיל, כמו כל אחד מבלי תסבוכות היכן שלא צריך. מאוד מודע לעצמי, ויודע בדיוק מה הטריגרים למצב שלילי, אבל לא מצליח להתמודד תמיד. תת מודע, אמרנו כבר?
פירלו
אני סובל מדונלחםכאון וחרדה כ15 שנה ונלחם במחלה אחת הדרכים היא ספורט ספורט ועוד ספורט לא משנה איזה הליכה ממושכת חדר כושר יוגה וכו ממליץ מאוד עוזר יותר מתרופה
אנה ד
שלום לך אני בת 36, כבר עשרים שנה סובלת מדיכאון קליני חרדות והתקפי פאניקה. זה הגיע משום מקום בגיל 20.עברתי את כל הפרופסורים והמומחים הבכירים שבארץ.נסיני את כלל התרופות האפשרויות. לוקחת ביום: 2 מג קונקס 25 מג נורמיטן 90 מג סרוקסט 25 מג פרוטיאזין ולפעמים גם פרמין או נרבוקסל. אני נשואה עם שני ילדים, בעלת צואר שני בביוטכנולוגיה, עובדת בתפקיד ניהולי כבר המון שנים. אין יום שאין לי התקפים, דופק עד 150, חנק, סחרחורות, תחושת עילפון, בחילות, שילשולים. כאבי ראש, לחץ במצח, וכוי. כל יום מלחמה, התקפים במהלך נהיגה... ממש מטורף, אבל אני לא מוותרת, אף אחד חוץ ממשפחתי הקרובה לא יודע שום דבר אלי. אני מעבירה הרצאות לקהל של 150 איש, מעורבת בכל עינייני הבית, נלחמת על הכל. התרופות גורמות לי לעליה במשקל. אחרי 2 לידות, עם טיפול קבוע בסרקסוט יש אלי כ 35 קג עודף. בקושי אוכלת. נורא קשה לי. אני חושבת שצריך להקים בארץ פנסיון לאנשים כמונו, שיהיה בו מן מקום שניתן יהיה להרגע, להיות תקופת זמן ברוגע. יש המון כמונו, לצערי. אבל חייבים להיות חזקים. מי שמעוניין בלפתח פנסיון, אשמח ליצור קשר. כי דבר כזה בארץ. דרך אגב נסיתי כל הסוגים של הטיפולים האלטרנטיבים, לא עוזר לי כלום. אשמח להיות בקשר annanikironi@gmail.com
מחפש תשובה
היי אנה, את מתארת מצב שהיה לי עד לפני שנה, אף אחד לא ידע שאני על כדורים, נסעתי לחו"ל במסגרת העבודה, הייתי פחות או יותר בסדר, חוץ מעניין הזוגיות שלא הלך לי... עכשיו המצב שונה לחלוטין, אני נלחם אבל, לא הולך טוב. הרופא שלי (פסכיאטר) שעזר לי במשך המון שנים אומר לי בפנים שהוא לא יודע איך לעזור לי יותר, לא נותן תקווה. בקיצור, החיים בנקודה זאת מאוד קשים עד בלתי נסבלים. אין לי שום בעיה להיות בקשר felix33s@gmail.com בנוגע לרעיון הפנסיון, הדבר היחיד שעולה לי בראש זה אישפוז בבית חולים (לפחות ככה סיפרו לי, תודה לאל לא הגעתי לזה) יש צוות רפואי, יש מרגוע, יש שיחות, לאנשים במצב של חרדה ללא צוות רפואי ללא תנאים ספציפיים, אין מה לחפש בפנסיון. חוץ מזה שחלק מהאנשים כמוך מסתירים את זה, אז איך ילכו לפנסיון כזה?
שגיאש
שלום למחפש התשובה, יש לי רק תשובה אחת בשבילך, ואני רציני וללא התבדחויות אלא בשיא הרצינות: חזרה בתשובה שלימה, להתקרב לבורא עולם, זה יוציא אותך מכל החרדות ומכל הכדורים, תהיה אדם חדש, עוד יהיו ימים שתצחק על הכל, שלא תאמין איזה ניסים קרו לך והוציאו אותך מכל השנים של הסבל המתמשך. מדבר מניסיון אישי, אם תרצה אשמח לסייע sagishema@gmail.com