מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהאני כועסת! ורותחת!!!! וכאובה!!!!!! ונסערת!!!!!!! ומבולבלת!!!!!!!!!!!!!!! (וגם חיה) או במילים אחרות: הגמילה מכדורים - אשמח אם תקראו ותתייחסו

אני כועסת! ורותחת!!!! וכאובה!!!!!! ונסערת!!!!!!! ומבולבלת!!!!!!!!!!!!!!! (וגם חיה) או במילים אחרות: הגמילה מכדורים - אשמח אם תקראו ותתייחסו

10/06/17 0:24
4 תגובות

כל היום אני יושבת עם הפצעון המוגלתי הזה בנשמה ומחכה שיבשיל כבר מספיק כדי שאוכל לפוצץ אותו (סליחה על הגועל)!

אני רק עכשיו קולטת כמה היא פגעה בי!!!!!!!!
כמה היא טעתה!!!!!!!!!!!!!
כבר שנים אני חושבת ככה, אבל כל פעם אני מגלה עוד ועוד את העומק של הבגידה בי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מדברת על הפסיכולוגית המיתולוגית שהייתי בטיפול שלה עשרים ושתיים שנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(כן בסדר, אני עונה למסנגרים - ברור שהיא לא התכוונה לפגוע וכולי וכולי. היא מקסימה, היא מלאך, בסדר?)
מלאך מלאך - אבל תנסו להפנים את זה לרגע
(במיוחד אתם, המטפלים שכאן)
בלי להגן מייד על הקולגה
ובלי לנסות לשבת על הגדר:
עשרים ושתיים שנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עשרים ושתיים.
לא שנה
ולא שנתיים
ולא שלוש
ולא ארבע
ולא חמש
ולא שש
ולא שבע
ולא שמונה
ולא תשע
ולא עשר
וכולי וכולי:
עשרים ושתיים שנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(ובבקשה לא להגן עליה ולא לכתוב לי שבטח היה לנו קשר משמעותי ושהיא התכווזנה רק לטוב בבקשה. אני מבינה את הנטייה האנושית הזאת, אבל ממש אין לי כוח אליה).
אני רוצה לבכות
ואני רוצה למות
ואני לא מבינה איך עוד לא השגתי אקדח וגמרתי עם עצמי!!!!!!!!!!!!!!!
ויותר מזה:
אני רוצה לחיות!
חלק גדול ממני רוצה לחיות ולחיות וליחות ואפילו להיות שמחה ומסופקת.
האמת - שאני רוצה אפילו להיות מאושרת.
זה דבר שמעולם לא העזתי לומר.
זה נשמע טו מץ!
ממש טו מץ'!


בקיצור, מה שאי קולטת הערב, ממש הערב, בשעות האלה זה שהגעתי אליה נקייה!!!!!
אחרי עשרים שנה של התמכרויות - הגעתי אליה נקייה!!!!!
והיא לקחה ממני את הכבוד העצמי שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שכנעה אותי שאני חלשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שכנעה אותי שאני חייבת לקחת כדורים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
------------------------------------
איזה חרה טיפול!!!!!!!!!
איזה חרה חייים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
איזה טעות איזה טעות איזה טעות זאת הייתה אלוהים אלוהים - להתמסר לאישה הזאת, להתמכר אליה, להפוך להיות תלויה בה!!!!!!!!!!!!!!!!!
איזה טעות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
______________________________________
אני חייבת לתקן את הטעות הזאת עד כמה שאפשר!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה שעוד אפשר להציל!!!!!!!!!!!!!!!
עוד אפשר להציל!!!!!!!!!!!!
אני יודעת כמעט בוודאות שאפשר!!!!!!!!!!!!!!!!!
כי אני רואה אותי בשנתיים האחרונות בתהליך של לשקם את עצמי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
_______________________________________________________________________
אני רותחת!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רותחת וכאובה!!!!!!!!!!!!!!!!
ואין לי למי להתלונן!
על מה להתלונן!
"היא בסך הכול עשתה את מיטבה"!!!!!
(בא לי לקלל!!!!!!!)
___________________________________________________________________
למי שעוד אולי לא הבין, זה תקציר הסיפור המזעזע שהוא למרבה חוסר האמון - חיי:
אחרי ילדות טראומטית של התעללות, תאונת דרכים קשה בגילך 18, מות האם ונטישת המשפחה - אחרי התמכרות קשה לכדורים מגיל 11, ואחר כך מעבר לאלכוהול ולסמים - הגעתי בגיל 30 לקבוצה לעזרה עצמית לגמילה מסמים.
בגיל 33, שלוש שנים אחרי -
נקייה לגמרי מכל כדור או סם או חומר שהוא -
הגעתי לטיפול אליה!!!!!!
התעוררתי בגיל 55,
כשהיא זרקה אותי,
ואני לכאורה הכי בסדר בעולם
אבל בתאכלעס בתחתית!!!!!!!!!!!!!
בתחתית התחתיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ומכורה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שוב מכורה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רק שהפעם לא עם כל מיני חומרים שאני קונה באופן לא חוקי.
הפעם עם מרשמים פסיכיאטריים שאומרים לי שאני חלשה
שאני לא מסוגלת
שאני לא יכולה!
------------------------------------------------
הי, אני בת 57 פלוס עכשיו.
ואם היה לי כוח בגיל 30, בטח שיהיה לי כוח גם עכשיו.
אני רוצה להאמין.
----------------------------------------------
ועוד הרבה והרבה והרבה.
הארכתי.
והייתי רוצה לבכות ולבכות ולבכות.
מטומטמת. איזה מטומטמת הייתי.
ולא אהיה עוד!!!!
אין לי כבר זמן לזה יותר.
___________________________
עם כל הרע והקשה, כאלה רגעים טובים ומתוקים ככל שאני יורדת במינוני הכדורים.
וגם מפחידים.
נורא!
יש רגעים שאני צוחקת!
צוחקת כמו שלא צחקתי שנים!
אולי מילדות. בטח שמנערות.
________________________
גם התשוקה המינית, שחשבתי שהתנמנמה בגלל הגיל, אבל עכשיו אני מבינה שבגלל הכדורים, שבה וזוקפת את ראשה המפחיד.
אני לא יודעת מה לעשות איתה.
________________________________
ככ הייתי רוצה שתהיה קבוצה לנגמלים כמוני.
אם יש מיש קורא/ת והייתה מעוניינת בתמיכה אחד על אחת או בהקמת קבוצה כזאת - אנא שתיצור איתי קשר.
_____________________________________________________________________________________
אם יש מי שהגיע/ה בקריאה עד כאן - אני מאוד מודה.
אשמח להתייחסות
ולתמיכה.
______________
ואשמח אם תימנעו מתגובות שמנסות לטאטא את האמיתות הקשות שהעליתי כאן מתחת לשטיח.
ולו מכייוון שעל אף גילי הנכבד יש לי עדיין כוחות להרים שטיחים ולהעיף את הלכלוך חזרה החוצה לעיני כול.
________________________________________
תודה שוב על המקום


תגובות

שלום לך יקרה. אני מבינה את הכאב שאת חשה. את נשמעת אשה עם כוחות רבים - ספרי מה הם חלומותייך עכשיו כשאת חשה שאת חוזרת לחיים? לגבי הפסיכולוגית אינני יכולה לאמר דבר מאחר ואינני מצליחה להבין מה היה שם 22 שנה?, מדוע זה נגמר עכשיו? האם הכעס הוא על השנים שהיו או על העובדה שזה הסתיים או גם וגם..... ובעניין התרופות: האם זו הייתה רק החלטה שלה?, מה קרה שם בקשר בינכן?

מופי
18/06/17 18:24

אורית, מתודה רבה נבהלת מהעוצמה. עבר שבוע... אני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו.(עד שזה נסגר) הרבה תודה

גלי-אלן
11/06/17 12:56

היי מופי, אכן לא ממש ברור מה היה שם 22 שנה האם הציגה בפנייך טיפול בתרופות כדרך היחידה "לישועה"? בכל מקרה, הפסיכיאטר שלי מלפני 12 שנה אמר שלי שזה כמו סכרת. זה תרופות לכל החיים. אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון להגיד, ואני לא חושבת שזה נכון בכלל. אני רק אגיד לך שכשאני נגמלתי היו לי פרצי כעס ככ גדולים, שהייתי מתעוררת מקללת מתוך שינה. אז תני לעצמך לעבור את זה עכשיו. את כנראה גם נגמלת וגם מתפקחת ויכול להיות שאת רואה דברים שלא ראית אז. ופתאום מרגישה מנוצלת. יכול להיות שהיו לה כוונות אחרות. יכול להיות שנעשית תלותית בה והיא לא נהגה נכון. הכל יכול להיות. וכל מה שאת מרגישה זה לגיטימי אבל הכי חשוב זה שאת יודעת, ואת לוקחת את ההגה לידיים, ואת גם מסובבת אותו ב 180 מעלות לכיוון אחר. טוב יותר, עצמאי יותר, מפוכח יותר. וזה מציב הרבה אתגרים בדרך. אני הייתי מקשיבה לתדרים. מוסיקה מרגיעה, לתת לכעסים לבעבע ורק להיות נוכחת איתם. לפחות בשלב ראשון.

מופי
18/06/17 18:27

גלי, התגובה שלך מקסימה ואין לך מושג כמה את צודקת בכל דבר שכתבת כאן. תודה רבה רבה