מנהלי קהילה
צריכה עזרה
אני לא אוהבת להיכנס בדרך כלל לקבוצות ולשתף, אבל היום הגעתי למצב שאני חושבת שאני צריכה עצה.
אני חיה במשפחה לא קלה, אני לא יודעת אם לקרוא לזה התעללות אבל אני בדרך כלל שק החבטות של המשפחה (לא מבחינה פיזית אלה נפשית). אח שלי הוא טיפוס מאוד לא קל שיודע להטריף אותי כי הוא עצמו מתוסכל מהחיים שלו אז כל הזעם שלו נופל עליי.
בדרך כלל אני מצליחה להתעלם ולהמשיך הלאה היום הגעתי למצב שהוא ואמא שלי צרחו עליי ללא הפסקה על שטויות והגעתי למצב שאני צורחת ומנסה להיות לבד והם לא נותנים לי אז התחלתי לשרוט את עצמי בצוואר בלי שום הסבר הגיוני ועכשיו אני רואה את הסימנים ואני מתביישת.
הם הצליחו לגרום לי לפגוע בעצמי מה שעד עכשיו לא עשיתי. אני גם ככה נמצאת במצב לחץ של לימודים, דירה, עבודה ומצב בריאותי לקוי.
מה שקרה היום הפחיד אותי וגרם לי להבין למה אני מסוגלת להגיע והסימנים ברגל ובצוואר מרתיעים אותי ומלחצים אותי.
אשמח אם למישהו יש עצה לעזור לי איך להתמודד עם כל זה.
ron55
אני חושב שיהיה רעיון טוב אם תפתחי בפניהם את הסיטואציה אליה נקלעת, תשתפי אותם במה שאת עוברה, אבל הכי חשוב שתעשי את זה ממקום של "בואו נפתור את זה" ולא ממקום של להוציא עליהם את כל העצבים והתסכול על כל המצב. ברגע שתהיה הבנה של הסביבה למצבך אני חושב שדברים יהיו הרבה יותר טובים. בכל זאת, משפחה בסופו של דבר צריכה לתמוך ולעזור וכולנו יודעים את זה. יכול להיות שזה יהיה קשה להיפתח ולהיכנס לשיחה הזו, אבל תנסי לעשות אותה בצורה הכי טובה שאת יכולה, תכנני אותה ומאחל לך שדברים יסתדרו. המון הצלחה :) רון.
לבדד
היי רון, תודה על העצה אבל זה משהו שניסיתי כל כך הרבה שנים כשאני אומרת שאני נפגעת ושיפסיקו להתנהג אליי ככה אז קוראים לי רגישה ובכיינית והופכים את עצמם לקורבן אז זה אף פעם לא עובד לא משנה כמה אני אנסה לפתח שיחה.
ron55
אני מבין את המצב, באמת בהרבה מאוד מקרים קשה מאוד לאנשים להבין את העובדה שיש אנשים עם רגישות גבוהה שגורמת להם להרגיש נורא, ומתוך מקום של תסכול שלהם בעניינים האחרים שלהם בחיים הם פשוט לא מקבלים את העובדה שקיימים מצבים כאלה בכלל. אם תציעי להם למשל לקרוא ולהתעניין לגבי כל הנושא הזה של הפרעות מצב רוח, הם יסרבו ושוב יקראו לך עצלנית\ בכיינית\ רגישה וכו'. הייתי מציע לך לנסות אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי שבו תהיה מעורבת גם המשפחה שלך, אולי לאיש מקצוע הם יהיו מוכנים להקשיב ולהבין. אל תוותרי ותמשיכי לנסות פתרונות, אני לא רואה את כל התמונה של הבעיה אבל אם תרצי עזרה או עצה אשמח לעזור לך בהודעות פרטיות כאן :)
לבדד
היי רון, תודה על הניסיון לעזור אני מעריכה את זה, אבל אני נמצאת במשפחה שלא מאמינה בפסיכולוגים ומבחינתם הכל שטויות ובזבוז כסף . הם לא מוכנים לקרוא להתעניין אלא תמיד להתעלם ממה שקורה ,זה לא משפחה עם יותר מדי חיבה כל אחד חי את החיים שלו. אני פשוט ממש הפחדתי את עצמי היום ששרטתי את עצמי בצוואר מול אמא שלי כדי שהיא תניח לי ותפסיק ללחוץ עליי ולצרוח, כי בחיים לא עשיתי את זה ואני נבוכה מהסימנים. שוב תודה על העזרה אבל ניראה לי שאין באמת פתרון .
ron55
תמיד יש פתרון, את פשוט עכשיו לא במצב כל כך טוב בשביל להסכים לזה. אולי תנסי ללכת לישון, מחר לקום ליום חדש, קצת יותר רגועה ולחשוב מחדש איך את פותרת את כל הבעיות האלו. זה נורמטיבי שאת נסערת אחרי מקרה כזה עם אמא שלך, הסימנים על הצוואר יעלמו בקרוב כמובן, ותוכלי להרגיש טוב יותר.
לבדד
תודה רבה על התמיכה והזרה מקווה שיהיה יותר טוב לא מאמינה שהבעיות יפתרו אלא יתעלמו מהם כרגיל. שוב תודה רבה מעריכה את זה מאוד :)
נפש פצועה
למה שלא תנסי עזרה נפשית מקצועית?
שיר רייכרט רמות
שלום לבדד יקרה, נשמע לי שעברת סערה לא פשוטה, הרגשת מותקפת ואולי חסרת קול, עד שהגבת פיזית בשריטות כדי לתת מוצא לכל האנרגיה הזו של הסערה - נשמע לך תיאור מתאים? מהמעט שסיפרת, בפוסט ובהתכתבותך עם ron55, אני מבינה שמדובר ביחסים שקשים לך ולא מהיום. קשה להבין כזה עומק מהתכתבות כה קצרה - זה נושא שדורש דיון יותר רציני. מה שעוד הבנתי שאת כותבת זה שהמשפחה שלך לא תשתנה, זה מי שהם, לא משנה מה את אומרת - את כבר יודעת איך יגיבו. הבנתי נכון? אם כן, אני מסיקה שהשינוי צריך להיות איפשהו אצלך. ואני לא מתכוונת להגיד שתקבלי את מה שאת לא יכולה לשאת או שתהיי שק חבטות. יחסים הם ריקוד של שני צדדים - כשאחד אומר שני מגיב, כשאחד תוקף שני מותקף וכד', אם תוכלי את לצאת מהמקצב שנוצר בניכם, הריקוד כולו ישתנה. בין אם הם ישנו את דרכם או את לא תחווי כזו פגיעה קשה. מה דעתך? זה נשמע לך כמו כיוון שמעניין אותך לבדוק?