מנהלי קהילה

מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילההנוטרים ועוד דברים..

הנוטרים ועוד דברים..

abf

16/06/17 16:59

4 תגובות

היי
אפשר לשמוע פרטים על מרפאת הנוטרים מבנות שהיו מטופלות?..
אני לקראת סיום תקופת מעקב בשניידר אחרי אשפוז.. והמטפלת שלי ממליצה לי על הנוטרים אז רציתי לשמוע עוד קולות על המרפאה...
בנוסף, אני מסיימת עכשיו י"ב ואמורה לעשות שנה הבאה שירות לאומי...
מלחיץ אותי ממש לסיים את הביצפר, להפרד מהאנשים שליוו אותי בשש שנים האחרונות בכלל ובשנה הזאת בפרט..
מלחיץ אותי לעשת שירות לאומי, אני בטוחה שאני רוצה להיות בדירה מחוץ לבית כי מאד קשה לי בבית אבל אני ממש מפחדת ולא סומכת על עצמי שאצליח לתפקד ולא אתדרדר יותר עמוק לתוך ההפרעה... כי הכי קל לי כשאני עסוקה לא לאכול ולצום...
אני בקושי מצליחה להחזיק את עצמי עכשיו.. אני מצמצמת ומדלגת על ארוחות כי באמת שנמאס לי לאכול כל כמה שעות, זה מרגיש לי כלכך מיותר... ואני מעדיפה לישון מאשר לאכול..
אני שונאת את הגוף שלי ואת עצמי ולפעמים מרגישה שאין לי שום תכלית בעולם ושאני סתם פה.. וזה הורג אותי.. אני מרגישה מיותרת...
אני לא יודעת מה יהיה בשבוע הקרוב.. את השבוע האחרון הצלחתי לשרוד רק בזכות שהייתי עם חברה מהאשפוז ותמכנו אחת בשנייה אבל השבוע הבא הולך להיות לי ריק מתמיכה.. ואני לא מסתדרת עם ההורים שלי, אני לא מדברת איתם על הנושאים האלו וכשהם מנסים אני ישר מתחמקת. והם כל הזמן מנסים לגרום לי לאכול ורבים איתי על זה ואני מתחרפנת מזה.. שפשוט יעזו אותי בשקט.
ואני הולכת להפרד ממישי שהיתה מאד משמעותית לי השנה וזה מפחיד אותי..
ובכלל אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.. אני לא רוצה להמשיך בחיים אבל גם לא רוצה להשאר בבית...

תגובות

ד״ר מיכל בן מאיר

מומחה כמוני

פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).

16/06/17 17:08

הי יקרה, מעבר לשאלתך למטופלות אחרות לגבי הנוטרים, אני שומעת את קשייך ודאגותייך לגבי מצבך וההמשך. העיסוק באכילה, אי-אכילה, והמשקל מאד חי בתוכך מה שאומר שהמשך טיפול ושיקום במרפאה כמו הנוטרים הכרחיים ביותר. מניסיוני המקצועי, הנוטרים הינה מרפאה עם צוות מקצועי ורגיש ואני מקוה שתמשיכי בדרכך שהתחלת בשניידר. התהליך מורכב ויש בו מהמורות, תקופות טובות וטובות פחות. אני מבינה שאת חשה בודדה וכמובן שהפרידה ממה שמוכר מפחידה וכואבת. אני מאמינה שתוכלי ליצור קשר טיפולי עם מטפלות חדשות. שינוי כזה הוא לעיתים לטובה, מאפשר לראות את הנסיבות מנקודות מבט שונות. שיהיה בהצלחה. ואנחנו פה בשבילך.

abf

16/06/17 18:03

תודה על התגובה המהירה... ואני בהחלט בודדה ומרגישה שאף אחד לא יכול לעזור לי ולהבין אותי.. היחידה שמבינה אותי זו החברה שלי מהאשפוז אבל גם לה לא קל ויש לה הרבה בעיות אז אני לא רוצה להעמיס עליה עוד יותר... ככה שיוצא שאני מרגישה בודדה כל היום.. ועצוב לי וקשה לי...