היי אייל, אני גם אבדתי את אמי לפני כמה שנים מסרטן ריאות. גילנו את המחלה ואחרי 3 חודשים היא נפטרה לי ביידים. השנה הראשונה הייתה לי השנה הקשה בחיי. כל החיים שלי התשנו בעקבות המוות שלה. והייתי זקוקה להמון זמן רק לעכל שהיא לא איתי יותר. כתבתי המון בשנה הזאת, הלכתי לטיפול, טסתי למזרח, חפשתי את עצמי. אבל הזמן עשה את שלו. הימים הכריחו אותי להשלים עם העובדה שהיא לא תחזור. אני מבינה שיש לך התנגדות לטיפול, מצד שני נשמע שאתה כן מחפש עזרה. אני חושבת שלמרות ההתנגדות שלך יהיה לך טוב לדבר עם מישהו שיקשיב לך. ואני מקווה שאתה מאפשר למשפחה שלך לעזור לך ולתמוך בך.

אשתי מאוד מבינה,יעצה לי ללכת לטיפול,אני לא מוכן כרגע,בשבילי ללכת לטיפול זה כמו לאחוז ידיים כשאני תלוי על מצוק ולשחרר את האחיזה,יש לי חסם כלשהו ורתיעה מללכת לפסיכולוג,שלא לדבר על הממון שאצטרך להשקיע בכך ואולי לא יעזור.

שלום לך אייל. ראשית, אני משתתפת בצערך וזהו צער גדול מאוד. העצב והקושי הם טבעיים למצב שאתה נמצא בו והזמן שעבר,עדיין לא מאפשר לפצע הזה להגליד והוא מגליד, עם הזמן. יחד עם זאת, נשמע שהקושי הגדול הוא בקבלה של העולם הפנימי שלך. כתבת שאינך רוצה לדבר ולספר שמא יחשבו שאינך שפוי וימליצו לך על טיפול. מזה נשמע שכל הסערה הרגשית שאתה עובר אינה לגיטימית בעינייך ומאחר וכך , ככל ש הרגשות נדחסים יותר פנימה ואינם מקבלים לגיטימציה,ו זה אומר שאינך מדבר, נוצרות מחשבות הן על מה שאתה מרגיש והן על עצמך, והן בוודאי לא מיטיבות. והן חלק מהסיבה לקושי ולסבל. כך שלא רק שאיבדת את אימך, אתה גם לא באמת יכול להתאבל על זה בקול אם ולדבר את הכאב. וזה מה שהופך את הכאב לסבל גדול. אי לכך, אני בהחלט מוקירה אותך על הפניה שלך אלינו. לפני שאמשיך, בניסיון לסייע לך, בודקת האם אתה מצליח להתחבר למה שכתבתי?

הי אייל, המצוקה שלך מאוד טבעית, וזה היה הרבה יותר גרוע אם לא היית במצוקה אחרי מות אמך. חשוב על אנשים שהיו בריב או נתק מההורים ואז ההורים הולכים אל עולמם ולאיש לא אכפת, זה גרוע הרבה יותר. מצד אחד אני מבינה שאתה מרגיש שלהגיע לאיש מקצוע זו תהום התחתיות, מצד שני, תאר לעצמך שאחד מילדיך היה במצוקה כל כך קשה שהיה מנסה להתאבד, האם לא היית לוקח אותו לאיש מקצוע? אני ניסיתי להתאבד בתור ילדה ורק פסיכולוגים ופסיכיאטרים הוציאו אותי מהמצוקה המאוד קשה, אני רואה אנשי מקצוע הרבה יותר ממחצית מחיי ובזכותם אני אדם מתפקד בחברה, עובדת, מסיימת תואר ראשון, עשיתי שירות לאומי, ונשואה באושר שש שנים. גם לבעלי יש היסטוריה של טיפול בבריאות הנפש וזה רק חיזק אותו וגם הוא כיום ללא טיפול, עובד ולומד. אין זה מוריד מערכו של אדם או של ילד אם הוא הולך לטיפול, ואם תשאל אותי זה רק מוסיף לערכו. להודות שיש בעיה ולטפל בה רק עושה אותך מודע יותר והופך אותך למנצח, לא לכישלון. אחזור שוב לשאלתי האם אתה לא היית מטפל במצוקה נפשית של אחד מילדיך בעזרת איש מקצוע, והאם היית חושב שזה מוריד מערך ילדך? בוודאי שלא! יותר מאשמח להיות בקשר! שי.

אוסיף שמאז הרפורמה בבריאות הנפש קופות החולים משתתפות במימון הטיפול הנפשי, והעלות היא יחסית נמוכה מאוד - כמאה וחמישים שקלים לפגישה. אני משלמת 136 דרך קופ"ח כללית.