אייל, נתחיל בזה שני לא מקנאה בך. נשמע שיש לך המון המון אחריויות בבית. ונשמע שחלק לקחת על עצמך. לא נשמע איפה בת או בן הזוג שלך ? האם גם היא משתתפת במטלות?... נשמע גם שאתה מאוד מאוד דורש ממעצמך המון: לתת דוגמא, שלא יחסר כלום לאף אחד, לבנות חיסכון לימים קשים יותר.... גם המחשבה שלך כנראה לא כל כך אופטימית... תה מצפה לימים קשים יותר... למה לא לחסוך לימים נהדרים - לטיולים? לקנות בית? סירה?... ווטאבר?... אני חושבת שהשמירה של הדיכאון והעומס שעליך בסוד ובבידול לא טובה לך. למה אתה צריך להיות כל כך חזק?... המהפיכה הפמיניסטית התרחשה מזמן. אז נכון שיש עוד דרך ארוכה לעבור אבל הראייה של את עצמך כראש המשפחה קצצת מיושנת, לא?.. אתם שניכם ראשי המשפחה... נדמה לי שזה בעיקר להוריד ציפיות מעצמך תוך להעלות ציפיות מהסביבה הקרובה שלך... יכול להיות?.....

יכול להיות.....ואני בהחלט מנסה להוריד את סף הציפיות שלי,אך בסופו של דבר אני לא מרוצה וחוזר לעשות זאת בעצמי. קשה להיות פרפקציוניסט,אין ספק שאני אוכל הרבה קש בנושא,קיימת עזרה מצד אישתי ואני תמיד מודה לה על כך,אך הפרפקציוניזם מכה בי כל פעם מחדש. אם עושים עבודה אז לא לעשות חצי עבודה,לעשות אותה כמו שצריך ועד הסוף,כנראה שהסטנדרטים שאני מציב לעצמי אינם הסטנדרטים של אחרים וזאת בעיה שאני מתמודד איתה הרבה מאוד שנים

איך אתה מתמודד איתה אייל?.... ניסית לעבוד על זה באיזה דרך?.. טיפול?... קבוצות תמיכה?... טיפול אלטרנטיבי?... שינוי הרגלים?.... אתה יודע שיש כאן קבוצתמ תמיכה בווטסאפ?...

איל יקר. נשמע שאתה מציג לכל העולם כתפיים רחבות שכל עול החיים עליהן. האם יש מישהו שתומך בך?, המחשבות האוב דניות הינן כנראה סימפטום לצורך להיעלם ולנוח לרגע מכל המטלות. נראה כאילו בתוך כל הבלגן איבדת את שימחת החיים ואת הכיוון הכללי. אפשר לעבוד, לפרנס, לגדל ילדים ועדיין לשמוח ולהתאוורר מדי פעם. מדוע פתאום החיים הפכו לכל כך כבדים עבורך?, האם תמיד זה היה כך?