בזמן האחרון זה קורה לי כל הזמן ,אם זה בקושי להתרכז בליזכור דברים,להיות ולא להיות נוכח מופנמות ,קושי בלהתחבר ,הרגשה של חוסר אונים ממש קטנות דמוחין

כן בהחלט. היה לי שבועיים כאלה ואז זה עבר. ממש סיוט. לא הצלחתי להתרכז בעבודה וישבתי ובהיתי במסך. הרגשתי כאילו החיים עוברים לידי ואני לא מצליחה לקחת בהם חלק פעיל. ניצלתי את העובדה כדי לעשות בדיקות שגרתיות אצל רופאים, לרחוץ את האוטו, להיות עם ילדים יותר, להתעמל. הרגשתי שאני כל הזמן רוצה לצעוק למישהו שיציל אותי אבל אף אחד לא ידע מה לעשות. דמיינתי את עצמי מתקשרת לאמא שלי ואומרת לה: "אני צריכה עזרה, אני מרגישה רע" אבל אני אבהיל אותה ושום דבר לא יעזור. גם ידעתי בפנים שזה לא משהו רציני. אז חיכיתי שזה יעבור. וזה באמת עבר לבנתיים.