הי, אני מניחה שקשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה שלך. כמטפלת, אני פוגשת רק את אלו שהחלימו וקיבלו עזרה מקצועית. עם זאת, שומעת מדי פעם גם על מקרי החלמה ללא טיפול, בדיוק כפי שכתבת, מתוך בחירה בחיים. וגם במקרים האלו, לפעמים היה טיפול בעבר שלא ניתן לדעת עד כמה תרם להחלמה בסופו של דבר, רק להניח שכן. הפרעת אכילה היא בעיה כל כך מורכבת, כל כך קשה ועקשנית שמאד מאד קשה ללא עזרה להשתחרר ממנה ולכן הנטיה שלי היא להמליץ על טיפול ועזרה.

כן.. אני. אבל קשה מאוד בלי עזרה צריך המון כוח רצון בשביל זה. הייתה לי מטפלת, אבל לא ספציפית להפרעת אכילה, הנושא הזה בכלל לא עלה אצלה מעולם. עד שהתאכזבתי ממנה ופשוט ברחתי ממנה בלי להודיע. ועם המון כוח רצון והבחירה להחזיר את החיים בחזרה למה שהיו אפשר לעשות את זה. בסוף מבינים שהמשקל הוא לא פרמטר לכלום בחיים ושיש דברים הרבה יותר חשובים ממנו וחבל לפספס את החיים. אני לא אגיד לך שהחשיבה על המשקל והאוכל נעלמים לגמרי זה לא יעלם אף פעם לדעתי, זה פשוט דועך ומתרכזים בדברים אחרים במהלך היום. בהצלחה!

שלום לך:) אני. אחרי שבע שנות התמודדות עם אנורקסיה שלא הרפתה... יצאתי לשירות הלאומי לדירת שירות, ובמקום שהכי קל ליפול בו... החלמתי. נאבקתי לצאת ולהחלים במשך ארבע וחצי שנים לפני תחילת השירות (בחירה עצמאית. הדרך עצמאית ובלי טיפול). ובשירות הלאומי שלי הבנתי שאין מי שיציל אותי יותרת מי שיעצור בעדי מלרדת ולרדת... והחלטתי פשוט לחיות בטוב. לתת את כל כולי לתלמידים שלי ולסביבה שלי ולמדינה שלי וגם... לעצמי. כי מגיע לי לחיות בטוב. אני מעל למשקל היעד שלי כבר למעלה מחצי שנה, פשוט כי החלטתי. אני אוכלת ומבשלת ונהנית מעצמי ומהגוף שלי. אני דואגת לו- אוכלת מאוסן ומתעמלת כדי להתחזק... וחיה בשמחה עם כל גרם וגרם וגם כל קילו וקילו :) זה אפשרי. בחרתי בזה בעצמי בגיל 14, ובגיל 19 חגגתי החלמה. (היו לי באמצע תקופות נטולות אנורקסיה. אבל לא היו משמעותיות כמו השנה האחרונה שהיא באמת ניצחון וחיי אושר וחופש מכל החולי הזה). ברגע שאת בוחרת באמת ומאמינה בעצמך... השמיים הם לא הגבול, אלא רק ההתחלה. יש חיים אחרי ההפרעה והם מגיעים לך. רק תבחרי בהם. תעשי רשימת חלומות... ויאללה, לעבודה! למענם ולמענך תעשי זאת. פשוט... קחי נשימה... ו... תרפי. תלמדי לאהוב את עצמך. תלמדי לכבד את הגוף שלך ואותך.(אצלי עזרה השחייה. כדי לבנות גוף לשחייה צריך לאכול. מה גם שהשחייה גרמה לי לאהוב כל שריר בגוף שלי ולהעריך אותו. גם השירות הלאומי שלי דורש כוח פיזי ומאמץ פיזי. וכדי להיות שם בשביל התלמידים שלי, אני צריכה קודם כל להיות פיזית בשביל עצמי) אמונה, חלומות ורצון אמיתי והבנה שכוחות הם עניין של בחירה וכך גם ההפרעה. את יותר חזקה, רק תאמיני בזה ובזה שמגיע לך. וגם להפריד בתוכך בין הקול הבריא שלך שרוצה לחיות בטוב, לבין ההפרעה- הרצון להרעיב. לתביני, שעמוק בפנים מסתתרת את בריאה ושרק מחכה להבחש את העולם... תני לה את הזכות לצאת ולחיות בטוב! אם תרצי, יכולה לשתף בטיפים. אבל אמונה ורצון הם הבסיס..:) פה לכל שאלה...