בדצמבר 1997 הובאו מאות ילדים יפנים לבית החולים כשהם סובלים מהתקפים דמויי אפילפסיה. לכולם היה דבר אחד במשותף: הם צפו בפרק של תכנית הטלוויזיה הפופולרית "פוקימון" שבמהלכה שודרו אורות מרצדים חזקים במשך שניות ארוכות על המסך.
במהרה, חוקרים החלו לתהות מדוע אותם אורות מרצדים השפיעו על מאות ילדים בעוד אלפי צופים אחרים לא נפגעו?
במחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי PNAS (Proceedings of the National Academy of Sciences), ביקש צוות חוקרים בראשות פרופ' חרמונה שורק ממרכז ELSC לחקר המוח באוניברסיטה העברית לענות על שאלה זו. בהסתמך על מחקריה הקודמים, פרופ' שורק, הניחה כי ניתן להגן על המוח הבריא מפני התקפים אפילפטיים על ידי מולקולות הנקראות מיקרו RNA’s, המתפקדות כעמעמים של ביטוי תהליכים מורכבים בתאי העצב. הנחת המחקר הייתה שיש צורך בכמויות גדולות של המולקולה הזו כדי להגן על המוח.
כדי לבחון את הרעיון הזה, פיתחו שורק ועמיתיה באוניברסיטה העברית עכבר מהונדס אליו הוחדר החומר הגנטי של המיקרו RNA המתבטא במוח אדם. העכברים תוכנתו לייצר כמויות גבוהות במיוחד של המיקרו-רנ"א הנקרא miR-211 ברמות שניתן להפחית על ידי מתן Doxycycline אנטיביוטי. לכן ניתן היה לגלות באיזו מידה ניתן להפחית את רמות המולקולה בלי לגרום לאפילפסיה.
המחקר, שנעשה בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת דלהאוזי בקנדה, הצליח להביא תוך ימים ספורים לדיכוי הייצור העודף של מולקולות ה- miR-211 בעכברים המהונדסים לרמות הזהות לאלו שנמצאו במוח האנושי (ע"י מתן האנטיביוטיקה). דיכוי הייצור העודף הביא להתפתחות התקפים ולרגישות יתר של תאי המוח לשליח העצבי אצטילכולין שיכולה להסביר את מקור ההתקפים האפילפטיים. "ירידה הדרגתית בכמות של miR-211 במוחם של העכברים העבירה את הסף להתקפים ספונטניים, לצד שינויים בגנים של מסלולי האיתות של אצטילכולין", אמרה פרופ' שורק.  
ממצאים אלה מצביעים על כך שבעכברים המהונדסים, מולקולת ה-miR-211 משחקת תפקיד חשוב בהגנה על המוח מפני התקפים אפילפטיים.
החוקרים מציינים כי ידוע שמולקולות ה- miR-211 קיימות ברמות גבוהות במוחם של חולי אלצהיימר, הנמצאים בסיכון גבוה לחלות באפילפסיה. החוקרים חושדים כי ייתכן שאצל בני אדם, עליה של Mir211 פועלת כמנגנון הגנה על מנת להפחית את הסיכון להתקפים אפילפטיים.
"חשוב לגלות ולהבין כיצד מוחם של אנשים מסוימים מציג רגישות יתר להתקפי אפילפסיה, בעוד שאצל אחרים לא, גם כאשר הם נתונים לאותם לחצים. בחיפוש אחר המנגנונים הפיזיולוגיים המאפשרים למוח של אנשים מסוימים להימנע מאפילפסיה, מצאנו כי רמות גבוהות של מיקרו-רנ"א 211 יכולות להיות בעלות השפעה מגנה", אמרה פרופ' שורק.
 
לדברי החוקרים, הכרה בחשיבות של miR-211 פותחת דרכים חדשות לאבחון ולפיתוח דרכי טיפול חדשות באפילפסיה שיביאו לייצור  כמויות miR-211 גדולות יותר.