מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

רוצה לשתף...

17/07/17 23:47
1 תגובות

הרבה זמן לא הייתי כאן.

עברתי סוג של "גמילה" מההתעסקות במחלה.
"גמילה" מההגדרה - בולימית, שהרגשתי שמאפיינת אותי בצורה יותר אמיתית מכל שאר ההגדרות.

ולמה אני קוראת לזה גמילה?
כי אמנם הגיעה בסופו של דבר הקלה מאו גדולה, אבל שינוי ההרגל הזה שדבק בי כל כך הרבה זמן היה קשה ומענה.
התקופה האחרונה שעברה עלי הייתה תקופת מבחנים, כנראה האחרונה בחיי (או לפחות לשנים הקרובות).

תקופה ששנה אחרי שנה עברה בדיוק אותו הדבר:
עירפול חושים מוחלט, בולמוס יומיומי, טשטוש, חוסר יכולת לשבת וללמוד, בריחה, הלקאה ושנאה.
למבחנים הייתי ניגשת מובסת, בידיעה שהשקעתי 20% בלמידה ו-80% במחלה.
הייתי מעורפלת. אדישה.

והפעם זה היה אחרת.

לראשונה בחיי חוויתי חרדה!!
ממש ישבתי ולמדתי לבחינות, הרגשתי את הפחד והסתכול - ולא ברחתי.
הרגשתי את הגוף שלי רועד וכואב, את הנפש שמבקשת משהו שינחם אותה - ולא נתתי מענה מיידי.

נשמע רע נכון? אז זהו שלא!!!
אני נשבעת שזו הייתה התחושה הכי מדהימה שהרגשתי בשנים האחרונות.
כי סוף סוף הצלחתי להרגיש!
סוף סוף נתתי לגל להופיע ולהציף אותי מבלי להתנגד או לברוח למקום "טוב יותר".
כל רגע שעבר עלי בחרדה ולא בבולמוס היה רגע מבורך.
כשהצלחתי לשבת ולנשום, גיליתי שיש מגוון עצום של דרכי נחמה לא מיידיות ויעילות פי מליון!

והנה, התקופה הזו מאחורי.
היא עברה טוב, ואני בפעם הראשונה - גאה בעצמי!
כי אשכרה הצלחתי במשהו לא בפוקס ולא במקרה - רק בגלל שהשקעתי ונלחמתי.

מקווה להמשיך בדרך הזו, וכל יום להתרחק עוד צעד קטן מהמערבולת שביליתי בה בערך 8 שנים....
המון תודה לאלו שתמכו בי לאורך הדרך... :)


תגובות

יקירה, שמחה לשמוע ממך (באמת תהיתי לאן נעלמת...) ושמחה עוד יותר לשמוע על התהליך שאת עוברת. גם אני גאה בך ומאמינה שתצליחי!