אקדים ואכתוב שאני לא מתכוונת להתאבד כרגע. אין לי תכנית, אין לי כוונה קונקרטית ואפילו אין כרגע שום דחף לפגוע בעצמי. אז אין טעם לשלוח לי משטרה הבייתה. סבבה?

היום חשבתי הרבה. יותר מידי. גם אם יום אחד יקרה נס ואני אצליח לחיות בשלום עם הגוף הדוחה שלי והראש הארור שלי, אז מה מחכה לי שם בחוץ? בעיקר שום דבר טוב... גזענות, שנאה, אלימות, שחיתות, עוני ועוד ועוד. אז מה הטעם להילחם בכלל? אני רוצה בכלל להיות חלק מהעולם הדפוק הזה?
כמו שזה נראה עכשיו אני כנראה אתאבד מתישהו. פשוט כי אני לא רואה סיבה אמיתית להמשיך לחיות. אני גם יודעת כבר מה יהיה המסר האחרון שלי. השורות האחרונות שאכתוב בפייסבוק. או באינסטגרם. או סתם בהודעה למשפחה.
אני מסתכלת על השורות האלה ויודעת שמהצד זה בטח נשמע נורא. זו לא הכוונה שלי. אני פשוט באמת לא יודעת איך להמשיך מהנקודה הנוכחית והאם יש טעם בכלל.