אני בן חמישים ולא הצלחתי בשום דבר שניסיתי. אין לי כסף. אין לי רכוש. אין לי קריירה. לוזר של החיים. ככה שאת לא לבד עם ההרגשה הזו. עכשיו אני מנסה לעשות חושבים כיצד להיחלץ. תנסי גם את לעשות חושבים. אולי תעשי תוכנית פעולה עם שלבים לאט לאט. תראו מי שמדבר...

רציתי ים וויתרתי על זה כי אני מנסה להעניש את עצמי בעקיפין אבל זה דפוק. אני כועסת שאני ככה כועסת על עצמי. כולם סובלים בגלל זה

בר, את נהדרת!! תנערי את הראש חזק, תשתי כוס מים ותסתערי על החיים בלי לראות אף אחד ממטר. הביטי רק קדימה וישר, בלי הסחות, ים, בריכה, סרט, הליכה, כתיבה משחררת, תהיי מרוכזת רק ברגע הקרוב ובאתגר הנוכחי. משפט שלמדתי - "התמסרי לרגע ולא לטוב מדומיין". את חזקה! את מוכשרת! את מצויינת!! יאללה קדימה...

אם את כל כך רוצה חברים אז עוד יהיו לך. אני מתחברת לחיימון שאת נורא נורא מלקה את עצמך. אני מכירה את זה מעצמי. אני גם מכירה את הבושה בזה שרואים את המקום הריק שבי, הפגיע, החלש, הנזקק. מה לעשות?.... בתאכלעס אין לנו במה להתבייש. רק לנסות לרכוש כלים ויום אחרי יום לנסות להמשיך, וכל פעם טיפה יותר קדימה. את כבר נשמעת לי טיפה פחות נואשת, פחות מוצפת, ממה היית רק לפני שבועיים כשהגעת לפה לראשונה(:

היי בר, גם אני ככה. אני מבינה בדיוק מה את מרגישה. אולי מה שאני אכתוב לך יגרום לך להרגיש שאני מבינה אותך הכי בעולם. כשעליתי לכיתה א' הילדה הראשונה שהכרתי (ואני הילדה הראשונה שהיא הכירה), התחברנו ממש, ונהיינו החברות הכי טובות. החברות הכי טובות אני אומרת? היינו אחיות. אבל במלוא מובן המילה. היינו ממש גרות אחת אצל השנייה. (והיינו בנות 6). היא ידעה הכל עליי ואני ידעתי הכל עליה. אפילו אימהותינו היו חברות מאוד טובות! אני אומרת שהיינו אחיות במלוא מובן המילה כי היינו זהות לחלוטין מבחוץ (כולם חשבו שאנחנו תאומות, אפילו בגלל זה הייתה לנו חונכת אחת לשתינו), וגם היינו מאוד מאוד דומות מבפנים. עד שיום אחד, כשנגמרה כיתה ג' היא עזבה אותי לטובת הבנות המקובלות של הכיתה, ונחשי מה? היא נהייתה מלכת השכבה ושכחה אותי לגמרי, ואני נשארתי מאחור. אחריה פשוט לא יכולתי להתקדם, ליצור קשרי חברות. נשארתי בלב איתה. לא הצלחתי להתנתק. זה כמו משאית שדורסת לך את הלב. ככה הרגשתי. עברו מאז 3 שנים. אני עולה היום לכיתה ח'. לא סלחתי לה, ואני לא חושבת שאי פעם אוכל לסלוח לה, אבל אני גם לא ברוגז איתה כי מזה אני יודעת שבמילא לא יצר כלום. בכ"מ, מאז שהיא עזבה אותי, לא היו לי בכלל חברים. עברתי מאז תקופות נוראיות! את לא רוצה לדעת. עד ששנה שעברה, כשעליתי לכיתה ז', הבנתי שאני מוכנה להכיר חברות חדשות. אבל זה לא פשוט כ"כ. אני מתאמצת ומתאמצת, ומקווה שזה ילך, עד היום. אני מקווה שהסיפור הזה עזר לך. אני אוהבת אותך, ואני מאחלת לך הרבה מאוד בהצלחה. שולחת לך חיבוק ענק! תוכלי לדבר איתי בכל אשר תרצי, ואוכל באהבה וברצון לייעץ לך. זה המס' שלי: 0546805993

היי בר ובוקר טוב לך! אני כפול מגילך ולכן אני מדבר מתוך ניסיון אמיתי. החיים שלי היו ועדיין מלאים בקשיים ובמהמורות. התמודדתי עם משברים מכל מיני סוגים. האמת שאני לא יודע איך שרדתי אותם אבל עובדה - אני כאן ואני כותב לך. ראי נא - בעוד חמש שנים את תסתכלי אחורה ותיווכחי לדעת שהצלחת לשרוד את המשבר הנוכחי. יש לך את הכוחות והיכולת. עצם העובדה שאת כותבת מראה שיש בך ניצוץ חי שרוצה למצוא פתרון. התרגיל המחשבתי שהצעתי לך אינו צריך למנוע ממך לבצע עבודה עצמית. לזהות את שורש הבעיה. לבנות תוכנית או תהליך להתמודדות. לא להתבייש לבקש עזרה. כרגע את מוצפת רגשית אבל דעי לך שכולנו כאן אוהבים אותך ומחזקים אותך ובעזרת פעולות נכונות החיוך יחזור לפנייך.

בר, את יודעת? כשאת כותבת הודעות ייאוש ואני עונה לך מהלב ואת לא מתייחסת אלי, זה עושה לי רצון להתחיל להתאדש ולהתעלם מההודעות שלך. האם זה באמת מה שאת רוצה?....

מופי, סליחה אם פגעתי בך לא שמתי לב בדיוק כי ראיתי כמה תגובות אחת אחרי השניה. סליחה שוב. ובקשר לתגובתך, אני מנסה הכל. אני פשוט אבודה בטירוף וזה הורס לי לקבל החלטות בצורה שקולה, שיתאימו לי באמת. אבל אני באמת באמת מנסה

בר שלום אני שולח לך כתובת של משל הפרפר תקראי ותפנימי http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=34865 ובטוח אני שזה יגרום לך לשנות פאזה , ולא לחפש פה רחמים או אהדה

את טועה בגדול , את פרפר ככל הפרפרים , ואם לא תשני את החשיבה שלך , ותפסיכי להתבכיין , ולחפש אהדה והבנה למצב שנוח לך להימצא בו , את רק תחמירי את מצבך , זה הזמן להחליט לעשות שינוי ולשנות את החשיבה לחיובית

אני גם לא מנסה שתבינו וגם לא רוצה שתרגישו כמוני, אני מרגישה נורא. אני מנסה ואני נשארת כל כך בודדה. זה נורא. נמאס לי כבר מכל הסבל הזה. כי אני מנסה ממש ולא מצליחה להיות מאושרת ועם חברים קבועים. זה נורא. וזה לא פייר. אני כל כך אבודה. אני רוצה רק דברים פשוטים, זהו. אוויר, חברים קבועים שהרסתי איתם וסוף כל סוף מנוחה. בן זוג אמיתי.

אנשים אוהבים להתחבר לאנשים שמחים שכייף לשהות במחיצתם , והם מתרחקים מאנשים המלאים ברחמים עצמיים , ומתבכיינים על הכל . ועוד מבלי להראות שביב של מאמץ או רצון להתגבר על הקשיים

אני לא כזאת. זה לא נעים שאתה אומר את זה עליי כי זה לא נכון. אני מרגישה כאן מקום לפורקן ולהזדהות זהו. התחושה של הבדידות אכזרית ריקנית ושונה מאדם לאדם. אי אפשר לשפוט אותי ועוד דווקא פה. שאני מחפשת הזדהות ואמפטיה לבור שחור שאני סובלת ממנו ומעוניינת שהוא ייצא לי כבר מהחיים.

בר, ושוב לא ענית לי. אני מגיבה לך בהתמדה ובנאמנות מאז שהפצעת כאן בפורום, אבל את מתעלמת שוב ושוב. אני מרגישה קצת דומה לקוביי שענה לך. אני שוב ושוב מושיטה לך יד לעזרה ואת מתעלמת. וגם אנשים אחרים פה. לדעתי חבל. ואני אישית ממש מרגישה שאני לא מוותרת ואפילו קצת נלחמת כדי שתראי אותי, כי עצוב לי שתישארי שוב בהרגשה של נטושה. אבל אם את ממש מסרבת להיעתר ליד שלי שמוצעת לך, אני מתקרבת לרגע שאוותר. חבל לי,