מנהלי קהילה
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילההכחשה וטיפול...
הכחשה וטיפול...
08/08/17 19:32
6 תגובות
אני קצת בהכחשה.. בהכחשה לחומרה של המחלה.. לפחות ככה כולם אומרים..
אני לא באמת מאמינה שאני חולה או חולה מספיק בשביל לקבל טיפול.. אפילו שאני אחרי אשפוז...
אני לא מרגישה שאני מספיק חולה ושיש בנות שצריכות יותר ממני טיפול...
ההכחשה הזאת גורמת לזה שאני מדרדרת את עצמי עוד יותר(ככה אומרים..)
מה אפשר לעשות?
nof
היי... קודם כל, לצד ההכחשה שאת כותבת עליה, נראה שיש בך גם מודעות ורצון לקבל עזרה, לכן את כותבת כאן... את כותבת שאת לא מאמינה שאת מספיק חולה בשביל לקבל טיפול... ואני רוצה לשאול אותך האם את מאמינה שבהכרח צריך בכלל להיות "חולה" בשביל לקבל טיפול? הרבה אנשים שהם לא חולים ולא תופסים את עצמם כחולים מוצאים את הטיפול כעוזר ותורם ומגיעים לטיפול כדי להתבונן על החיים שלהם ולהתמודד עם קשיים, אבל הם ממש לא חולים... אז.. אולי זה לא כל כך משנה אם את "חולה"/ "מספיק חולה"? למה זה חשוב לך להיות "מספיק חולה"? יכול להיות שאת מרגישה לא בנוח לקבל עזרה?... שיש בך קול שאולי אפילו מאמין שלא מגיע לך לקבל עזרה?... ושאת צריכה להיות במצב מאוד קיצוני בשביל זה?... יכולים להיות כל מיני דברים מאחורי התחושה הזאת של "לא מספיק חולה"... ורק את תוכלי לומר מהם... אבל הנקודה שלי היא שלא משנה מה מצבך... אם את חווה קושי, ונשמע שאת חווה... בהחלט מגיעה לך עזרה וטיפול...
ד"ר נועה גור-אריה
abf יקרה, את יודעת היטב מה מצבך, את כותבת כאן זמן כה רב.. רוצה לחזק אותך על כך. השאלות שלך במקומן. ברור שמגיע לך להיות מטופלת, אך את כנראה אמביוולנטית ביחס לרצון ולמוכנות שלך לשנות את חייך ומלבישה על כך שאלות שונות באופן לא מודע כמובן. מדוע בעצם לא להיות מטופלת? מדוע שלא יהיה לך מרחב מיטיב, מחזיק, תומך?? אני סקרנית לשמוע. חזרי לטיפול יקירה.
abf
כי יש בנות שיותר צריכות את זה ממני... ולמה מגיע שיהיה לי טוב? אני רוצה.. אבל לא מרגישה שמגיע לי כי דפקתי לעצמי ולאחרים את החיים...
abf
ושבוע הבא יש לי אינטייק למרפאה...
מלאך123
איםה היית מאושפזת?
abf
שניידר