היי פרציפלוחי, אני ממתינה, איתך, לתגובות של חברי הקהילה שיחלקו מנסיונם בינתיים, אשמח לדעת האם עסקת בנושא גם בטיפול הפסיכולוגי שלך? האם לפסיכולוג שלך היו הצעות ומה הן?

היי, אני מכירה בלבול וחוסר ריכוז שנובעים מחרדות ודיכאון. מכירה מעצמי ומכירה מאחרים. יש תרגילים פשוטות ויומיומיים שעוזרים בפיתוח המח, שלא דורשים מאמץ מחשבתי. שמעת על כך? לא יודעת כמה זה אפקטיבי, אולי שווה שתנסה.

אני סובל שנים מתשישות פיזית ונפשית מהולה בעייפות תהומית וקושי רב לקום בבוקר. שנים שאני פשוט הולך לישון ממש מוקדם ואני מדבר על 21:00 מקסימום. זה נותן לי10 שעות שינה שממלאים אותי ליום הבא. אני לא חווה בילבול אך כל היום חווה מחשבות טורדניות על הקיום.

הי יקר. האם נשללו בעיות רפואיות?, האם נבדקה פיברומיאלגיה?, האם נעשתה בדיקה יסודית של ויטמינים מינרליים ובלוטת תריס?, האם ניסית לפנות לרפואה לא קונוונציונאלית? האם ניסית טיפול תרופתי?

הי אורית היקרה:-) הרבה שאלות, שמח ש'הצלחתי' לעניין. אז ככה, עשיתי בדיקות דם די מקיפות ולא נמצא שם משהו מובהק. בבדיקות פונקציונאליות שעשיתי נמצא שיש לי תשישות בלוטת אדרנל שדומה במאפייניה לתסמונת התשישות הכרונית והמשמעות היא שהגוף מותש ומפריש פחות קורטיזול ולכן יש עייפות. בנוסף נמצא בבדיקות שרמות הסרטונין, הדופאמין והנוירואדרנלין נמוכות. בלוטת התריס נבדקה גם ויצא די תקין. אני מטפל בדברים האלו בצורה טבעית ללא כדורים כימיים כי אני מאמין שכדורים כימיים הם רק פלסטר ותחושה טובה שנוצרת מהן לא תמנע בהכרח בעתיד התפרצות נוספת. עשיתי דיקור מספר פעמים ולא חשתי בהבדל משמעותי. מנסה יוגה אבל העייפות מקשה עלי להתרכז. לגבי בדיקה של ויטמינים, אין מחסור ב- b12 ובויטמין d. לא בטוח למה הכוונה בבדיקת מינרלים. אני חושש שלא יהיה מנוס מכדורים כימיים בקרוב, לפחות לשם הבדיקה. לגבי פיברו- יש לי כאבים מפושטים קלים מאוד וזה לא האישיו המרכזי, הבעיה היא מה שנקרא fibro-fog... ומחשבות אובססיביות על מצב הבריאות שלי, התרפקות על העבר וחשש מהעתיד ללא יכולת לגרום לעצמי להסיח את הדעת.

היי, זקוק לעצה ולקצת תמיכה שבע"פ. עדכון: אני מרגיש שמצבי הנפשי מחמיר, במיוחד בסיטואציות חברתיות או אפילו מעצם החשיבה עליהן אני נכנס להתקפי חרדה ומדובר אפילו בשיחות עם חברים קרובים שיש לי איתם הכרות של שנים. אני מצליח להחזיק מעמד כלפי חוץ אבל מרגיש שאני מתפרק מבפנים... יש לי מחשבות אובססיביות איך אני כל הזמן חייב להגיד את הדבר הנכון, ליצור רושם ולהיות שנון בכל סיטואציה, ופשוט זה הפך אצלי לחשיבה מעגלית שאני לא מצליח לצאת ממנה גם לא באמצעות הטיפול הפרטני, מכיוון שהסימפטומים של חוסר הריכוז והתשישות מונעים ממני "לקחת את הדברים" מעבר לפגישה. אני מנסה יוגה, קצת ספורט אבל ההרגשה שלי היא שאני קם כמו זומבי בבוקר מלווה בפאניקה גדולה וחשש מאיזשהו מפגש חברתי. מאוד בודד. יש לי פגישה חשובה בקרוב בעבודה עם המנכל מול לקוח ואני פוחד מזה פחד מוות.. איבדתי המון מהביטחון העצמי, קשה לי להסתכל בפנים של אנשים (אפילו של הורי) וחוש ההומור שלי כמעט והתנדף..במחשבות השליליות אני מתחיל לדמיין שאני בהדרגה מגמגם ואח"כ לא מצליח לדבר בחברת אנשים. כאילו שהמוח שלי פיתח תודעה עצמאית לקיום שלי שעוסקת אובססיבית רק בחרדה ובמחשבות שליליות על מצבי ובריאותי. אני חושב שהטריגר הוא שניסיתי לצאת עם מישהי בשבוע שעבר ובחוויה שלי זה עבר זוועה.. אומרים שהדרך הכי טובה לטפל בחרדה היא להתעמת איתה, אבל מה אם זה לא עובד כך אצלי? רוצה לציין שעד כה אני מחזיק מעמד בלי אף כדור כימי...