שמי גלית ואני בת 48. לפני שבוע לערך קמתי בבוקר עם כאבימגב בצד שמאל למעלה שהקרינו גם ליד. כאבי תופת שלא היו קודם. תוך מספר שעות נחלשו שתי הגפיים השמאליות ורגל ימין איבדה תחושה מסויימת. לאחר יומיים של בדיקות במיון בתחילה בהלל יפה( ששחררו אותי ללא בירור מעמיק) ולאחר מכן ברמבם התגלו לי שתי פריצות דיסק האחת צוואריתc6-7 והשנייה מותנית. אמרו לי שאני חייבת להיכנס מיידית לניתוח. בשלב זה כבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים בכוחות עצמי. לאחר שנתתי הסכמתי לניתוח המתנתי בצום אך לא היו חדרי ניתוח פנויים והניתוח נדחה ליום למחרת .למחרת בבוקר בביקור הרופאים במחלקה האורטופדית שמתי לב וכך גם הבחין הרופא כי חל שיפור יחסי בתפקוד רגל שמאל. וכן תוך 48 שעות הצלחתי ללכת בכוחות עצמי אך לא כמו שהייתי לפני ההתקף. . הרופא המליץ לדחות בשלב זה את הניתוח לעקוב אחר ההתקדמות ולשחרר אותי מבית החולים עם טיפול סטרואידים. כעת אני בבית .
שאלתי: האם דחייה של הניתוח לא עלולה לגרום להחמרה במצבי ולנזק בלתי הפיך לחוט השדרה?
באופן כללי אני מרגישה התקדמות אך מידי פעם חלה נסיגה קלה ביציבות ואני חוששת שאני חוזרת למצב הנורא שבו ישבתי על כסא גלגלים. האם זה הגיוני וטבעי? כמה זמן יעבור עד שאחזור למצבי הקודם?
אני משתדלת לקום וללכת ולא לשהות רק במצב של ישיבה או שכיבה. האם זה נכון? לאחר הליכה של מספר דקות הרגליים מתעיפות.
איזה טיפולים חילופים לניתוח קיימים והאם יכולים להועיל בשלב שבו אני נמצאת.
אני במצב נפשי לא פשוט. תוך יום אחד מאדם פעיל ונמרץ הפכתי לחסרת אונים וחברות שליטה.