הי נועה, אני שומעת את הבלבול שלך. את כותבת שלא אובחנת כסובלת מהפרעת אכילה, אך ממה שאני מבינה את מאבחנת את עצמך ודיי סובלת מהמצב. מהתאור שלך נשמע שאת אכן מתמודדת עם הפרעת אכילה, הן ברמה המחשבתית והן ברמה ההתנהגותית. האם תוכלי להסביר כיצד להיעזר וללכת לטיפול ישפיע על הדימוי העצמי שלך? האם ייתכן שההיפך הוא הנכון? שתוכלי להיעזר באנשי מקצוע המבינים את ההתמודדויות שלך ויהיו לצידך בקשיים? טיפול בעצם, יכול לעשות את ההיפך, לעזור לך לראות את עצמך וחייך הרבה מעבר להפרעת האכילה וללמוד כיצד להשתמש בכלים מיטיבים ואדפטיביים. לצערי, מנסיוני, קשה מאד לצאת מהפרית אכילה ללא עזרה מקצועית. אם תרצי שנעזור לך למצוא מרפאה באזור מגורייך נשמח: רישמי באיזו קופח והאזור. או לחלופין תעלי לאתר של העמותה לחקר וטיפול בהפרעות אכילה ותחפשי את רשימת המרכזים הטיפוליים. המון הצלחה. ואנחנו פה.

הי נועה, כתבת שאת מגדירה את עצמך כמאושרת.. אך עולה מדבריך קושי רב. אני מניחה שהפנטזיה היא להיות מאושרת וכי היא נמצאת בפער מן המציאות, ועל רקע זה את שבה וכותבת כאן בפורום. ראשית טוב שאת כותבת, יש כן סדק קל המחפש עזרה.. אני גם מבינה שמאוד חשובה לך ההגדרה, ההרגשה הנורמלית. מי קבע מה נורמלי?? אולי הדבר הנורמלי בתוך העולם הכל כך מסובך שלנו הוא דווקא להיות בטיפול?? אולי לא להיות בטיפול הוא הדבר הלא נורמלי?? חומר למחשבה.. ימים טובים:-)

נועה, לשאלתך, מניסיוני המקצועי. אני עובדת עם בנות (ובנים) המתמודדים עם הפרעות אכילה כבר 15 שנים. אומנם אנו, אנשי המקצוע, פוגשים את מי שמגיע לטיפול (ואולי יש כאלו המתמודדים עם זה לבד ויוצאים מזה, פשוט לא פוגשת אותם). אך הבלבול שאת מציגה גורם לדרכי התמודדות שלא בהכרח מיטיבים איתך ולכן אני מציעב לגשת לטיפול. טיפול כמקום תומך , מרחב התבוננות. ואם את רוצה ללכת לכיוון של מקצוע טיפולי, אז על אחת כמה וכמה. כולנו (המטפלים) עברנו דרך תהליך טיפולי פסיכולוגי. ולרוב, זהו הבית ספר הכי טוב למטפלים.. מקוה שתשקלי ותנסי ותצליחי לראות עוד דרכים מעבר לזו שאת נמצאת בה כעת.