מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהילדים לאימהות מתמודדות, עזרה!!

ילדים לאימהות מתמודדות, עזרה!!

09/08/17 22:53
8 תגובות

חייבת עצה ועזרה,
אני אמא שמתמודדת עם בעיות עיכול קשות ואנורקסיה/אורטורקסיה. יש לי 3 ילדים, שהגדולה בהם כבר בת 10. לא דיברתי איתה על ההפרעה אף פעם. היא רק יודעת ורואה שאני סובלת מהאוכל.
כשהייתי מאושפזת בפעם הראשונה היא היתה בת 7 והייתי אז בהיריון הסברתי להם שזה בגלל זה. ואח"כ בפעמים הבאות , תליתי זאת במצבי הרפואי של העיכול.
לאחרונה לצערי, קרה לי כמה פעמים שלעסתי וירקתי אוכל שברגיל אין מצב שאגע בו. (אני חיה רק מפירות וקצת ירקות) כולם מסביבי יודעים שכך אני אוכלת מטעמי בריאות כמובן.. גם הילדה שלי בת 10. יוצא שאני מסבירה לה על הפירות והשיטה. משום מה נראה לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא מדברת. קרה בעבר והיום שוב שהיא נכנסה פתאום למטבח וראתה אותי עם אוכל שאני לא נוגעת בו, שלא הספקתי להעלים, היום היא ממש התפרצה למטבח לשתות מים וראתה את כל הבאלגן שהיה (ניסיתי להסתיר, אך ללא הצלחה.. שתקתי וחיכיתי שתצא, גם היא שתקה- מה שלא טבעי אצלה, ראתה את המבוכה שלי מן הסתם.) משום מה מרגיש לי שהכניסה היתה לגמרי לא תמימה, כי ממתי אני מבלה במטבח, אני ממש ממש דואגת, מפחדת ומתוסכלת..
אסור שזה יימשך ככה!!!
השאלה מה אני עושה, אני חייבת להבין מה היא יודעת, מה היא חושדת. מרגיש לי שברור שהיא מרגישה וקולטת דברים ואסור שהיא תישאר עם זה לבד.
אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, אם לדבר ולשאול ולהסביר לה בכלל? ואם כן אז מה?
או שעדיף שלא...
פליז רעיונות ועצות


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
09/08/17 23:38

הי יקרה, אני שומעת את הדאגה שלך מבעד למילים. זה אכן מצב מאתגר מאד. עם זאת, הפרעת האכילה שלך היא כמו כל מחלה אחרת, וילדה בת 10 (בדרך כלל) כבר יכולה לגמרי להבין את הנעשה סביבה על אחת כמה וכמה עם אימה. האם את בטיפול? אני מציעה שתתיעצי עם המטפלות שלך. אם את לא בטיפול אני בהחלט ממליצה לך לפנות לטיפול עבורך, וגם על מנת שתוכלי להתייעץ האם וכיצד להעביר את המידע המתאים לבתך. אני יודעת שלא כתבתי פה דרכים פרקטיות להתמודדות עם המצב וזאת מכיוון שאיני מכירה אותך, בתך ובכלל את משפחתך, וקשה לדעת מעבר למסך כיצד באמת כדאי לפעול. מקוה שתפני לעזרה מקצועית בנושא. בהצלחה.

נולדת-מחדש
09/08/17 23:54

מיכל, תודה. אני בטיפול סוג של אבל לא מותאם להפרעות אכילה. הייתי בטיפולים בעבר ואשפוזים ושאלתי האם לאמר/ לספר.. עד עכשיו אמרו לי שלא. וכל מה שאומרים לי עכשיו זה תטפלי בעצמך, תלכי לאשפוז... את רואה שאת פוגעת בילדים... אני מבינה, אבל מה עושים עם מה שהיא יודעת וקלטה ומרגישה? אני מפחדת עליה... לא רוצה שתיפגע, מצד אחד אני מתה לספר לה, לשתף אותה, כמובן בהתאם לגילה, גם בשביל מה שכבר מרגישה/ראתה שתבין וגם בשביל אשפוז שאם בסוף כן אתאשפז... אבל מרגישה שזה לא בסדר. כי אם היא תדע אז יעשה אותה אוטומטית במקום אחראי יותר/דואג יותר כלפי וזה לא צריך להיות ככה. היא הילדה ואני האמא שאמורה לדאוג לה ולא ההפך. היא תגדל ותפתח בעיות בגלל זה... אני כבר מסובכת... בטיפול כרגע לא מרגישה שיש לי את מי לשאול. אני ממש בחרדה

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
10/08/17 0:14

האם בתך בטיפול? זו יכולה להיות פלטפורמה מתאימה לשיתוף עם גורם מקצועי שיודע ומכיר את הגיל ההתפתחותי בו היא נמצאת. ברור שאת צריכה לטפל בעצמך, וזה שהיא תראה ותבין זאת זו כבר התקדמות לעבר הבנה שלה שכשיש בעיה- פיזית/ריגשית - אפשר וחשוב להיעזר. כשהיא תדע שאת לוקחת אחריות על גופך ונפשך היא כבר תרגיש יותר בטוחה. שוב, אין צורך כנראה לשתף ביותר מידי פרטים, אלא בעובדה שיש מחלה ושיש לה טיפול.

נולדת-מחדש
10/08/17 0:59

ביתי לא בטיפול. היא ילדה רגישה ומקסימה ובתחילת שנה פניתי למורה שלה ואמרתי לה שהייתי מאושפזת ואני מפחדת כי היא לא מדברת ומשתפת אותי ברגשות שלה על זה ומתנהגת כאילו העל סבבה, אז היא ביקשה מהיועצת שתפגוש אותה והיועצת באמת פגשה אותה ועשתה לה מן אבחון כזה, ואמרה שאו שהיא יודעת ממש להזתיר או שהיא באמת ילדה תמימה שמסתכלת על החיים טוב ושהכל טוב לה. בקיצור אמרה שהכל בסדר איתה. השאלה מה לספר, איזו מחלה? למה אני מתאשפזת שוב ושוב? כי עד עכשיו אמרתי להם שזה בגלל העיכול שאני לא מסוגלת לאכול כלום, כי הכל יוצא... מה שאמנם לא שקר אבל לא הוספתי על הפחד מהאוכל וכל המעבר..

נולדת-מחדש
10/08/17 17:24

דיברתי היום עם הפסיכולוגית שלי, והיא אמרה שאני חייבת לדבר איתה, אבל אני ממש מפחדת שאומר דברים מיותרים, איך אני עושה את זה? אני ממש בלחץ.. דנה אברמוביץ' יש לך רעיון אולי?

לא יודעת מה לחשוב...מבינה ומסכימה שחייב להיות כאן דיבור כל שהוא, שהרי הילדה מבינה שמשהו לא בסדר ולהשאיר את זה לא מדובר, עלול ליצור אצלה רעיונות ומחשבות אודות מצבך, שעלולים להיות מאד מפחידים עבורה. מסכימה שהדיבור על זה והידיעה שלה מה יש לאמא שלה, עשויים דוקא להרגיע. מה להגיד בדיוק? את זה אני כבר לא יכולה לדעת, היות ואני לא מכירה אותך. מה אמרה הפסיכולוגית מעבר לכך שצריך לדבר? דברתן על מה ואיך?

נולדת-מחדש
11/08/17 17:40

תודה דנה, משום מה מרגישה שיצאתי מהםסיכולוגית ואני לא באמת סומכת על מה שהיא אמרה לי שהיא נוטה ישר לומר לי לדבר איתה פתוח. היא אמרה לי לומר לה שלאמא יש בעיות עם האוכל ובגלל זה לא אוכלת ולפעמים קורה שאני אוכלת ומתחרטת ושאני מטפלת בזה ובגלל זה גם מתאשפזת.וזהו שקצת איבדתי אותה באמצע ואני כבר לא בטוחה לגבי ההמשך, גם לא זוכרת בדיוק מה המילים, מן ערפל כזה שגורם לי להרגיש לא בטוחה לגבי השיחה. ומרגישה שאני צריכה הדרכה יותר ממוקדת ממישהי שמבינה בהפרעות אכילה כי הפסיכולוגית שלי לא. (וגם כל מה שהעסיק אותה זה לאמר לי שאני חייבת טיפול, חייבת להתאשפז כי המצב גרוע). גם חשוב לי להבין מה הילדה יודעת/ראתה שתשתף אותי ואז אוכל להסביר לה מה ראתה ולגבי זה אני לא יודעת איך לשאול ולכוון לשם, מתי? האם לפני שאני מספרת לה עלי כדי לא לחשוף מידע מיותר, או קודם לשתף אותה ואז אחרי שתרגיש שאני כנה איתה, היא תשתף גם?

נשמע שהעניין מצריך שיחה נוספת עם הפסיכולוגית שלך. שתפי אותה בכל ההתלבטויות שיש לך ותעזרי בה למצוא את הדרך שתרגיש לך נכונה ביותר.