מנהלי קהילה
ילדים לאימהות מתמודדות, עזרה!!
חייבת עצה ועזרה,
אני אמא שמתמודדת עם בעיות עיכול קשות ואנורקסיה/אורטורקסיה. יש לי 3 ילדים, שהגדולה בהם כבר בת 10. לא דיברתי איתה על ההפרעה אף פעם. היא רק יודעת ורואה שאני סובלת מהאוכל.
כשהייתי מאושפזת בפעם הראשונה היא היתה בת 7 והייתי אז בהיריון הסברתי להם שזה בגלל זה. ואח"כ בפעמים הבאות , תליתי זאת במצבי הרפואי של העיכול.
לאחרונה לצערי, קרה לי כמה פעמים שלעסתי וירקתי אוכל שברגיל אין מצב שאגע בו. (אני חיה רק מפירות וקצת ירקות) כולם מסביבי יודעים שכך אני אוכלת מטעמי בריאות כמובן.. גם הילדה שלי בת 10. יוצא שאני מסבירה לה על הפירות והשיטה. משום מה נראה לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא מדברת. קרה בעבר והיום שוב שהיא נכנסה פתאום למטבח וראתה אותי עם אוכל שאני לא נוגעת בו, שלא הספקתי להעלים, היום היא ממש התפרצה למטבח לשתות מים וראתה את כל הבאלגן שהיה (ניסיתי להסתיר, אך ללא הצלחה.. שתקתי וחיכיתי שתצא, גם היא שתקה- מה שלא טבעי אצלה, ראתה את המבוכה שלי מן הסתם.) משום מה מרגיש לי שהכניסה היתה לגמרי לא תמימה, כי ממתי אני מבלה במטבח, אני ממש ממש דואגת, מפחדת ומתוסכלת..
אסור שזה יימשך ככה!!!
השאלה מה אני עושה, אני חייבת להבין מה היא יודעת, מה היא חושדת. מרגיש לי שברור שהיא מרגישה וקולטת דברים ואסור שהיא תישאר עם זה לבד.
אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, אם לדבר ולשאול ולהסביר לה בכלל? ואם כן אז מה?
או שעדיף שלא...
פליז רעיונות ועצות
ד״ר מיכל בן מאיר
הי יקרה, אני שומעת את הדאגה שלך מבעד למילים. זה אכן מצב מאתגר מאד. עם זאת, הפרעת האכילה שלך היא כמו כל מחלה אחרת, וילדה בת 10 (בדרך כלל) כבר יכולה לגמרי להבין את הנעשה סביבה על אחת כמה וכמה עם אימה. האם את בטיפול? אני מציעה שתתיעצי עם המטפלות שלך. אם את לא בטיפול אני בהחלט ממליצה לך לפנות לטיפול עבורך, וגם על מנת שתוכלי להתייעץ האם וכיצד להעביר את המידע המתאים לבתך. אני יודעת שלא כתבתי פה דרכים פרקטיות להתמודדות עם המצב וזאת מכיוון שאיני מכירה אותך, בתך ובכלל את משפחתך, וקשה לדעת מעבר למסך כיצד באמת כדאי לפעול. מקוה שתפני לעזרה מקצועית בנושא. בהצלחה.
נולדת מחדש
מיכל, תודה. אני בטיפול סוג של אבל לא מותאם להפרעות אכילה. הייתי בטיפולים בעבר ואשפוזים ושאלתי האם לאמר/ לספר.. עד עכשיו אמרו לי שלא. וכל מה שאומרים לי עכשיו זה תטפלי בעצמך, תלכי לאשפוז... את רואה שאת פוגעת בילדים... אני מבינה, אבל מה עושים עם מה שהיא יודעת וקלטה ומרגישה? אני מפחדת עליה... לא רוצה שתיפגע, מצד אחד אני מתה לספר לה, לשתף אותה, כמובן בהתאם לגילה, גם בשביל מה שכבר מרגישה/ראתה שתבין וגם בשביל אשפוז שאם בסוף כן אתאשפז... אבל מרגישה שזה לא בסדר. כי אם היא תדע אז יעשה אותה אוטומטית במקום אחראי יותר/דואג יותר כלפי וזה לא צריך להיות ככה. היא הילדה ואני האמא שאמורה לדאוג לה ולא ההפך. היא תגדל ותפתח בעיות בגלל זה... אני כבר מסובכת... בטיפול כרגע לא מרגישה שיש לי את מי לשאול. אני ממש בחרדה
ד״ר מיכל בן מאיר
האם בתך בטיפול? זו יכולה להיות פלטפורמה מתאימה לשיתוף עם גורם מקצועי שיודע ומכיר את הגיל ההתפתחותי בו היא נמצאת. ברור שאת צריכה לטפל בעצמך, וזה שהיא תראה ותבין זאת זו כבר התקדמות לעבר הבנה שלה שכשיש בעיה- פיזית/ריגשית - אפשר וחשוב להיעזר. כשהיא תדע שאת לוקחת אחריות על גופך ונפשך היא כבר תרגיש יותר בטוחה. שוב, אין צורך כנראה לשתף ביותר מידי פרטים, אלא בעובדה שיש מחלה ושיש לה טיפול.
נולדת מחדש
ביתי לא בטיפול. היא ילדה רגישה ומקסימה ובתחילת שנה פניתי למורה שלה ואמרתי לה שהייתי מאושפזת ואני מפחדת כי היא לא מדברת ומשתפת אותי ברגשות שלה על זה ומתנהגת כאילו העל סבבה, אז היא ביקשה מהיועצת שתפגוש אותה והיועצת באמת פגשה אותה ועשתה לה מן אבחון כזה, ואמרה שאו שהיא יודעת ממש להזתיר או שהיא באמת ילדה תמימה שמסתכלת על החיים טוב ושהכל טוב לה. בקיצור אמרה שהכל בסדר איתה. השאלה מה לספר, איזו מחלה? למה אני מתאשפזת שוב ושוב? כי עד עכשיו אמרתי להם שזה בגלל העיכול שאני לא מסוגלת לאכול כלום, כי הכל יוצא... מה שאמנם לא שקר אבל לא הוספתי על הפחד מהאוכל וכל המעבר..
נולדת מחדש
דיברתי היום עם הפסיכולוגית שלי, והיא אמרה שאני חייבת לדבר איתה, אבל אני ממש מפחדת שאומר דברים מיותרים, איך אני עושה את זה? אני ממש בלחץ.. דנה אברמוביץ' יש לך רעיון אולי?
דנה אברמוביץ
לא יודעת מה לחשוב...מבינה ומסכימה שחייב להיות כאן דיבור כל שהוא, שהרי הילדה מבינה שמשהו לא בסדר ולהשאיר את זה לא מדובר, עלול ליצור אצלה רעיונות ומחשבות אודות מצבך, שעלולים להיות מאד מפחידים עבורה. מסכימה שהדיבור על זה והידיעה שלה מה יש לאמא שלה, עשויים דוקא להרגיע. מה להגיד בדיוק? את זה אני כבר לא יכולה לדעת, היות ואני לא מכירה אותך. מה אמרה הפסיכולוגית מעבר לכך שצריך לדבר? דברתן על מה ואיך?
נולדת מחדש
תודה דנה, משום מה מרגישה שיצאתי מהםסיכולוגית ואני לא באמת סומכת על מה שהיא אמרה לי שהיא נוטה ישר לומר לי לדבר איתה פתוח. היא אמרה לי לומר לה שלאמא יש בעיות עם האוכל ובגלל זה לא אוכלת ולפעמים קורה שאני אוכלת ומתחרטת ושאני מטפלת בזה ובגלל זה גם מתאשפזת.וזהו שקצת איבדתי אותה באמצע ואני כבר לא בטוחה לגבי ההמשך, גם לא זוכרת בדיוק מה המילים, מן ערפל כזה שגורם לי להרגיש לא בטוחה לגבי השיחה. ומרגישה שאני צריכה הדרכה יותר ממוקדת ממישהי שמבינה בהפרעות אכילה כי הפסיכולוגית שלי לא. (וגם כל מה שהעסיק אותה זה לאמר לי שאני חייבת טיפול, חייבת להתאשפז כי המצב גרוע). גם חשוב לי להבין מה הילדה יודעת/ראתה שתשתף אותי ואז אוכל להסביר לה מה ראתה ולגבי זה אני לא יודעת איך לשאול ולכוון לשם, מתי? האם לפני שאני מספרת לה עלי כדי לא לחשוף מידע מיותר, או קודם לשתף אותה ואז אחרי שתרגיש שאני כנה איתה, היא תשתף גם?
דנה אברמוביץ
נשמע שהעניין מצריך שיחה נוספת עם הפסיכולוגית שלך. שתפי אותה בכל ההתלבטויות שיש לך ותעזרי בה למצוא את הדרך שתרגיש לך נכונה ביותר.