מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהמתוסכל , מאוכזב ממורמר

מתוסכל , מאוכזב ממורמר

10/08/17 14:28
13 תגובות

אחרי שנים של עבודות שגרתיות חלקם לא מעניינות וחלקם נסבלות , בסוף הצלחתי להגשים את חלום חיי.
עזבתי , עברתי , התחלתי בפחד עצום את מה שאוהבת נפשי לעשות , אפשר להגיד שהייתי בעננים , ואז קרה משהו והכל התרסק לי בפנים ,
לא הצלחתי להתרומם מזה , לא למצוא תחליף דומה , כלום!
נהייתי פתאום משותק , החרדה השתלטה עלי והתחילה לנהל לי את החיים באותה תקופה.
עזבתי , חזרתי למקומי הרגיל , כבוי וממורמר , אח״כ האכזבה התעצמה. בהמשך מה שקרה אז גרם לי להעצים את החרדה החברתית והדכאונות , ההמנעויות שלי הולכות ומתעצמות בכל חודש שעובר.
שוב בעבודה שגרתית מתסכלת , לא מסוגל להמשיך בה.
כבר שנתיים וחצי עברו ורק חושב על הכישלון הגדול , ועל זה שאני רק רוצה לעסוק במשהו שאני אוהב לעשות ונותן לי סיפוק ותוכן.
זה משתק אותי ? התקפי חרדה מפעם לפעם , דיכאונות ממושכים , חוסר סבלנות למשפחה , והתחלת עישון ( אני ??!!).
כבר שנים עם סרוקסט שמחזיק אותי עם הראש מעל המים
מה לעשות עם עצמי ?


תגובות

אור-קורן
10/08/17 15:15

לא יאומן - כאילו אני כתבתי את זה. כל פרט ופרט - כולל העישון - כולל שנתיים בעבודה שחזרתי אליה. תגיב לפוסט של רוי - מנסים להקים קבוצה - אולי יעזור לכולנו. https://www.camoni.co.il/411804/528249

כאב-שחור
10/08/17 23:13

קשה לי בקבוצות. קשה לי במפגש עם אנשים שדומים לי ..

מופי
10/08/17 18:12

ואל תוותר. תשיג תמיכה ותנסה מהתחלה!!!!!

כאב-שחור
10/08/17 23:12

תודה אבל זה לא אפשרי כיום.

מופי
10/08/17 23:45

אתה בטוח?.....

מופי
10/08/17 23:46

ולמה קשה לך במפגשים עם אנשים שדומים לך?

לי.li
11/08/17 0:40

היי, אני כ"כ מזדהה עם מה שאתה כותב. אתה לא לבד. גם לי קשה בקבוצות עם אנשים שדומים לי.. כואב לי שהתנפץ לך החלום. אבל עדיין אתה לא מפסיק לבקש להגשים את החלום שלך- זה מרגש. אולי תנסה להתחיל להתעסק עם החלום, העיסוק שאתה אוהב בתור תחביב. בשעות הפנאי, אולי זה יעזור לך לעשות צעד להגשים אותו?! זה בטוח יתן לך סיפוק, אפילו קטן.

כאב-שחור
11/08/17 9:59

תודה על ההבנה , את נשמעת רגישה ומכילה כ״כ. בתור תחביב אני עושה את זה כל השנים. רציתי שזה יהיה דרך חיים. אי אפשר כ״כ לעסוק בזה מהמרכז לכן עד שהצלחתי להגשים את זה , דבר שהצריך לנתק את המשפחה מהמסגרות לחבל ארץ אחר במדינה , אני לא יכול לעשות להם את זה שוב. אני נאלץ ״ להתקע״ כאן במרכז המגעיל עד ..... הבעיה הגדולה שלי עכשיו שאחרי שנגעתי בתחום הזה כמקור פרנסה , שום דבר אחר לא מעניין אותי היום.

לא.יודעת
11/08/17 19:34

היי :) קראתי את הפוסט הזה כמה פעמים וניסיתי לחשוב מה העצה הכי טובה שיש לי בשבילך...קצת קשה שלא ברור על מה אתה מדבר. בעיקר מה שעולה לי זה שאתה מאוד מתרפק על העבר. במקום לחיות בהווה. אני לא מאשימה אותך, נשמע שאיבדת הרבה בדרך..ושאתה מאוד מאוד סובל... התחושות של החוסר סובלנות- התקפי זעם, דיכאונות , מחשבה על כישלון,ואפילו עישון - הכל כ״כ מוכר ואני מזדהה ממש. וזה כמו מעגל כזה, שמחייה את עצמו כל פעם מחדש... אבל אתה מכאיב לעצמך. תנסה לשחרר. להרפות מהעבר. לחיות בהווה. להעסיק את עצמך במשהו חדש! למצוא מה יכול להיות מקור האנרגיה החדש שלך... שיהיה בהצלחה.

כאב-שחור
11/08/17 21:30

קלעת בול !!! יש לי קטע כזה של געגועים לעבר , לתקופות קודמות , אני אדם נוסטלגי .. שנים שאני ככה פלונטר... תודה רבה לך בכ״מ.

לא.יודעת
12/08/17 15:42

אתה יכול לצאת מהפלונטר.

שלום לך יקר. כמי שעברה לפני מספר שבועות תאונה קטלנית וצריכה להתמודד היום עם תהליך של שיקום וקשיים אחרים אני יכולה לתרום לך מכמה החלטות מפתח שעשיתי ותורמות היום לבריאותי הנפשית ולרווחתי בכלל : 1. אני לא מתעסקת בלמה זה קרה לי 2. אני לא קרבן 3. אני אעשה כל מה שצריך בכדי לעמוד על רגלי להגשים את חלומותי. יקר. כמו שאומרים באנגלית ״שיט הפנס״. היית לפני פריצה והדיכאון או החרדה הרסו הכל. אינך אשם בכך. דיכאון וחרדה הינם מחלה ולעיתים , כמו דברים אחרים בחיים הם מגיעים בדיוק בזמן הלא נכון. מה לעשות?, לקחת כל טיפול שאתה סובר שיכול לעזור לך. לתלות על הקיר לוח משימות שמקרבות אותך שוב לחלום. לא לאפשר לעצמך להתכרבל בתחושת הקורבן . לדמיין יום יום את החלום שלך ואת הדרך להשיג אותו. מה דעתך?

כאב-שחור
12/08/17 15:45

תודה אורית , מאחל לך רפואה שלמה. אני לא מתעסק בלמה זה קרה לי , פשוט מאוכזב ששוב ויתרתי בדיוק כמו בכל החיים שלי - לותר , לברוח העיקר לא להרגיש את חרדות והסימפטומים .. לגבי הגשמת החלום שוב , רשמתי בתגובה קודמת ״ בתור תחביב אני עושה את זה כל השנים. רציתי שזה יהיה דרך חיים. אי אפשר כ״כ לעסוק בזה מהמרכז לכן עד שהצלחתי להגשים את זה , דבר שהצריך לנתק את המשפחה מהמסגרות לחבל ארץ אחר במדינה , אני לא יכול לעשות להם את זה שוב. אני נאלץ ״ להתקע״ כאן במרכז המגעיל עד .....״