אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי. די הרבה זמן שלא הייתי פה, ניסיתי להתנתק קצת מכל ההתעסקות בהפרעה הזו. חשבתי שאם למראית עין אפסיק להתעסק בזה, אז גם הלב והראש שלי יפסיקו.
אני בלי טיפול כבר חודשיים, אחרי טיפול ארוך ממש. המשקל שלי כבר תקין, על פניו, הכל אמור להיות בסדר. פעם הייתי "רק" אנורקסית, פשוט לא אכלתי, או שאכלתי ממש מעט, רק כדי לתפקד. אחרי שהגעתי למשקל ממש נמוך, התאשפזתי, עליתי במשקל והשתחררתי במשקל תקין. חשבתי שאהיה בסדר, ובאמת הייתה תקופה יחסית טובה. הצלחתי למלא את החיים בדברים שלא קשורים במשקל וקלוריות ובאמת שהיה פחות או יותר בסדר. לפני משהו כמו חצי שנה, התחילו לי בולמוסים, ככה פתאום, באמצע החיים מצאתי את עצמי אוכלת כמויות לא הגיוניות של אוכל בלי יכולת להפסיק. המשכתי בטיפול, הדיאטנית שלי ידעה מזה, ניסתה להגדיל לי את התפריט כדי למנוע את הבולמוסים אבל פשוט לא הצלחתי לעמוד בו. אחרי בולמוס הייתי כל כך מפוצצת, באמת שכאב פיזי אדיר מעבר להלקאה ולשנאה העצמית שלא יכולתי לחזור לתפריט. כל כך כועסת על עצמי כל פעם מחדש שאני מצמצמת בצורה קיצונית אחרי בולמוס. אני יודעת שזה חרא מצב. אבל אני באמת לא מצליחה אחרת. המחשבות שלי כל הזמן באוכל, מה אכלתי, מה אוכל, כמה אשקול, למה אכלתי, אני רעבה, אני לא רעבה, זה באמת בולמוס או שזה רק מרגיש לי בולמוס. הכל מקבל עדיפות שנייה להפרעה, אני לא מצליחה להתרכז בכלום, שום דבר לא מעניין אותי, לא בא לי לעשות כלום, אין לי כוח לעשות כלום. אני אבודה. אבודה הייתי עם טיפול ועכשיו אני אבודה בלי. איך ממשיכים מפה? אני לא רוצה להשלים עם חיים כאלה!! אני רוצה את החיים שלי בחזרה, את המחשבות שלי, את האנרגיות שלי, את מי שהייתי פעם.