שלום לך יקרה. בפתח דברייך את מספרת שאובחנת עם מיאלומה המיוצבת כעת. כמי שמלווה חבר המאובחן עם מיאלומה תהליך הגילוי, הטיפול והמסע הנפשי שעבר ועובר עוררו הרבה סערות רגשיות. לעיתים ההתמודדות הראשונית עם מחלה לוקחת המון אנרגיה פיזית והטראומה הרגשית נזנחת. יכול להיות שדווקא עכשיו כשהגוף מיוצב ונרגע הנפש תובעת את שלה ומתחילה לעבד את כל מה שקרה. מה דעתך?

נשמע הגיוני לחלוטין. וגם חשבתי. אני עושה המון לנפש לומדת נלפ עשיתי שטיפה אנרגטית. לוקחת קצת פרחי באך. אבל מאד קשה לי האי שקט. אין לי חרדה ספציפית. אתן דוגמא. כל שישי אני מבשלת ומכינה מטעמים למשפחתי היה יום נפלא טיילתי עם בן זוגי חזרנו התחלתי בבישולים הארוחה היתה מוכנה ישבנו לאכול עם הביס הראשון שנכנס לי לפה נתקפתי בהזעה טיפטפתי ולא יכולתי יותר לאכול או לשבת בטח לא לנהל שיחה הדבר היחיד שעלה לי לראש זה לצאת החוצה ללכת. הגוף עייף אבל אין לו מנוחה. מה אני יכולה לעשות ....כל כך רוצה לחזור לשגרה. תודה