הי, אני קוראת את מה שאת כותבת וחושבת לעצמי שזו רק חלק מהתמונה. כי אם האנורקסיה מביאה איתה רק אושר, אז מה הבעיה בעצם? ומה זה משנה בכלל מה נורמלי ומה לא? אם טוב לך, באמת אמת, מצאת את הדרך שלך להיות מאושרת, אז איפה הבעיה בעצם? וכאן נכנס החלק החסר...יכול להיות שהיא גם מביאה איתה סבל? ומה שמטריד אותך זה שאת מוכנה לשאת את הסבל הזה?

מזדהה עם כל מילה שלך כל כך אהבתי שקראו לי אנורקסית.ששקלתי 39 קילו וכל כך אהבתי ששמעתי שלא רצו אותי לצבא כי הייתי בתת משקל זה היה הניצחון שלי ממש היום אני שוקלת 48 (בגלל כדורים שאני נוטלת) לצערי עדיין עם הפרעות אכילה לא אוכלת כלום כל היום חוץ מקולה רואה את הבטן שמבצבצת ובא לי למות אמא ל2... בהריון הייתי הכי מאושרת בעולם.שעלתה הבטן ושילדתי היא נעלמה כאילו.לא היה הריון. אבל אחותי היקרה.. זה הכל דמיונות שלנו זה לא יפה זה מכוער בעיני הסביבה וגם בעינינו. אנחנו רוצות.תמיד להוכיח שאנחנו מסוגלוץ ללכת נגד הטבע וזה טעות. אל.תהרגי את עצמך בגלל מחשבות רגעיות גם אם זה שנים. תאהבי את.עצמך כמו שאת זה מה שקיבלנו מאלוקים זה מה שנתן.לנו לא נהרוס את זה באהבה גדולה.

יקירה... מה בעצם את מבקשת כאן בפורום? בהנחה שאת כמילותיך מאושרת... האם את אולי אמביוולנטית כמו שדנה הציעה? האם יש בתוכך סימני שאלה בכל זאת? מה מביא אותך לכתוב?