דפנה שלום, המקרה באמת מורכב וקשה לניהול. ראשית תשובה עקרונית לשאלתך - 1. קלקסן מפחית בעיקר סיכון לקרישי דם הנוצרים במערכת הורידית ובכלל זאת את הסיכון לתסחיף ריאתי. יש לו גם השפעה על הסיכון לקרישי דם עורקיים (כמו אוטם מוחי כתוצאה מפרפור עליות או אירוע לבבי) אולם בהקשר זה, לנוגדי טסיות (אספירין, פלויקס, ברלינטה, אפיאנט) יש ככל הנראה השפעה גדולה יותר. 2. אי-מתן של פלויקס מעלה הסיכון להיווצרות קריש על המסתם האאורטלי התותב (חלק מהמערכת העורקית) וכן לאירוע מוחי (גם כאן אירוע של קריש עורקי). 3. תפקיד הפילטר שמוכנס לוריד הנבוב החתון (הוריד הגדול אליו מתנקזים ורידים המנקזים דם מהרגליים ופלג הגוף התחתון) למנוע מעבר קרישי דם במידה ונוצרו, מהרגליים אל הלב והריאות. יעילותו רחוקה מלהיות 100% וגם לו יש אפשרויות לסיבוכים כמו היווצרות קריש על הפילטר עצמו. מטרתו היא להפחית הסיכון לתסחיף ריאתי נוסף (אינו מטפל בתסחיף הקיים מכיוון שאינו מדלל את הדם) בחולים אשר מצויים בסיכון גבוה לדימום - גבוה מכדי שיקבלו תרופות לדילול דם (כמו קלקסן). לגבי אימך, הסוגיה באמת מורכבת, מציע לך להתייעץ עם הקרדיולוג המטפל (שביצע את הצנתור) והמטולוג (מומחה לקרישה) בכדי להחליט על האסטרטגיה הטיפולית הנכונה ביותר - ההחלטה על מינון וסוג הטיפול נוגד הקרישה, תינבע בעיקר מהסיכון הדימומי מחד, ומאידך מהסיכונים להיווצרות קריש על המסתם האאורטלי (מדד חשוב לשאלה זו הוא כמה זמן עבר מהפרוצדורה) ומגודל התסחיף הריאתי ונוכחות גורמי סיכון לתסחיף נוסף. המסגרת הנכונה ליעוץ כזה היא באשפוז (לפני שחרור) או במחלקה פנימית מייעצת (מיועדת לחולים אמבולטורים - כלומר שאינם מאושפזים) - אשר מסוגלת לרכז הטיפול במקרים מורכבים כאלו, או לבקש מהקרדיולוג לקבל החלטה בשיתוף עם מומחה לקרישה. בכל מקרה יהיה צורך במעקב הדוק בתקופה הקרובה, אחר מצבה הכללי, רמות ההמוגלובין וכמובן במקביל לדאוג לשיקום לאחר תקופה קשה זו. כל טוב, חזקי והמשיכי בטיפול המסור, החלמה מהירה ונטולת סיבוכים נוספים לאימך, בברכה, ד"ר אסי מילויצקי