מופי, אומנם אני לא באותה סירה, אבל מרגישה את הכאב והבדידות הזאת דרך המילים שלך בצורה ככ חדה וכואבת. אני ככ מצטערת לשמוע שזה המצב עבורך כבר 40 שנה. אני לא יודעת מה קרה שם ומה הסיבות אבל משפחה זה לא משהו ששוכחים!!!! ואני בטוחה שגם הם לא שכחו אותך, לא חשוב מה היה. מה שתחליטי לעשות בנידון נתון לשיקולך ואני מניחה שיש המון המון גורמים במשוואה... אז תני לזה זמן , תני לזה להתבשל.וכשתהי מוכנה משהו יקרה וישתנה אני בטוחה. תהי חזקה. החגים תקופה נוראית (גם למי שלא במצבך ;) ) בהצלחה 3>

היי מופי אני חייבת להגיד שבתגובותיי אליך אני זהירה, אני יודעת שלא כל מה שאני אומרת מתקבל כי לפעמים צריך פשוט לחבק ולהכיל. אז אני לא יודעת בדיוק מה הרקע לסיפור חייך. אני מבינה שיש כאב גדול שם. ותחושת ניתוק. לפעמים אני מרגישה בעצמי ניתוק חזק אפילו שאני גרה עם משפחתי... האם יש מישהו מבני המשפחה שאת כן בקשר איתו? מה טיב הקשר? ואיך את מרגישה בכללי בימים אלו בהמשך לעניין הגמילה. אני מוסיפה את מה שכתבתי בהתחלה, בכל זאת. היי מופי אני לא יודעת אם את בזוגיות, אם נשואה, אם ילדים.. אני גם יודעת שזה בטח לא משנה או מפחית את הכאב.. לדעתי להיות ללא משפחה יכול להחוות כבדידות איומה או כחופש אינסופי. להיות עם משפחה יכול להחוות כקשר חם ועוגן בחיים, או ככלא... כלומר, לא נגזר עליך לסבול ולא משנה מה הן הנסיבות... אהבה

יקירות, לא יודעת וגלי היי. תודה רבה על התגובות שלכן. אני מבינה מה את מנסה לומר גלי, אני רק לא רואה איך זה רלבנטי לגביי. מכל מקום עוד המשכתי לדבר על זה ולבכות וכל ההתעסקות בזה הכניסה אותי לכזאת מרה שחורה עכשיו ברגע זה על הזין שלי אחותי והילדים שלה וכן יידעו שהייתי בחיים או לא יידעו. כרגע אני עוזבת את זה ומכסה את זה שוב בשמיכת הדחקה כמיטב יכולתי. הרחמים העצמיים האלה היגון הזה עושים לא נורא נורא נורא. עוד מאה שנה אף אחד לא יזכור את אחותי ואף אחד לא יזכור אותי. לא שברגע זה הולכת לעושת החלטה גורפת, רק שברגע זה שיקפצו לי כולם רוצה קצת שקט. שלא אגיע למצב שאני מוחקת את עצמי. תודה רבה רבה לשתיכן על הלב החם. וגלי, אני יודעת שאת באה מלב של אכפת. תודה יקירות לשתיכן

מופי, למה למחוק כשאפשר לכתוב? את הראשונה לדעת שלכל אחד יש חזיתות להתמודדות מסוגים שונים. את מתמודדת עם חזית שאני מודה שלא ממש נחשפתי לשכמותה (אם כי במעגל הקרוב אלי יש סיפור קצת דומה. בהזדמנות אספר). מרגיש שאת קורסת תחת כובד הבדידות. בדידות משפחתית? בדידות חברתית? בדידות רגשית? גם וגם? טוב שאת חולקת מרגשותיך עימנו. מי אם לא אנחנו בכולנו נעמוד לצידך? לא אתן לך עצות חכמות כי את חכמה ממני וכנראה יותר בוגרת. אני בטוח שאמשיך לקרוא את תגובותיך התומכות באחרים מכל הלב.

מופי יקרה. כל מה שאני מרגישה זה שאני רוצה לחבק אותך חזק חזק ולמלא לך את החלל. שולחת לך המון אהבה. נגעת בליבי ואני חושבת עלייך.....יש בך כל כך הרבה ועצוב בשביל משפחתך שהפסידו אותך....