הי ... את שמי מעדיפה לשמור
אני גרועה בליכתוב אבל אנסה כי אני באמת רוצה לעזור לעצמי גם הפעם,
אספר על עצמי ועל התקופה האחרונה , וגם מאוד אשמח לשמוע עצות זה ממש יעזור :)
מגיל 14-17 תקופת ההתבגרות שלי סבלתי מדיכאון והפרעות אכילה אנורקסיה" ,הייתי מאושפזת שנה במחלקה "ד בשניידר " יצאתי ואחרי תקופה קצרה התחלתי אשפוז יום במחלקה של הפרעת אכילה בצפת ,
האשפוז בצפת נתן לי ולמשפחתי כלים רבים שבעזרתם הצלחתי לפרוח מגיל 17-19 ,
גם הרצון שבי להשתחרר "מהחור השחור " הזה ולהמשיך הלאה ,לפצות על כל השנים שהרגשתי שלא באמת חוויתי ילדות רגילה כמו כל ילדה מתבגרת .
זה לא אומר שהבעיות נעלמו אבל ידעתי איך לנהל אותם והם לא אותי.
היה לי רצון להיות במרכז העיניים להכיר אנשים , וזה מה שקרה, החיים שלי לרגע היו זוהרים ,
אבל פתאום שוב בגיל 20 האש שבערה בי לאט לאט נחלשה, כאילו מציתי הכל ,,סימנתי וי , ופתאום הגעתי למצב שאני אומרת "אוקי .. מה עכשיו? "
התחלתי קורס פסיכומטרי כי רציתי לנסות להתקדם מהר והכי גבוה , אבל הקורס הזה שאב ממני את כל הכוחות שנשארו בי , הייתי הרבה לבד והמצב רוח שלי הידרדר לא דיברתי על זה הרבה כי אמרתי זה הפסיכומטרי , במקביל התחלתי לעלות דרסתי במשקל מהבולמוסים ..הקיצון ההפוך מאנורקסיה ,
מהלחץ העצב והבלגן שהתחיל אצלי אני חצי שנה אחרי הפסיכומטרי ועדיין אין לי שקט נפשי הכלים שפעם עזרו לי פג תוקפם אני מנסה להרים את עצמי אבל לא מצליחה , רע לי ועצוב לי ,הפחד הגדול שבשלב מסוים הכוחות האחרונים שלי יגמרו ואז אני אפול שוב ...אני מנסה להישאר אופטימית , אבל עדיין קשה לי לראות את האור גם הפעם ..