הי סקיני, אכן נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה קשה. בניגוד למה שרשמו לך מעלי, אני לא חושבת שויטמינים יכולים לפתור את הבעיה. הם אולי יכולים לשמור על גופך במצב תזונתי קצת יותר טוב, אבל אל תטעי לחשוב שהם אלו שישקמו את המצב. את מתארת פחד מאוכל וקושי גדול לשאת נוכחות של אוכל בגופך. אני לא יודעת מה הסיבה, אבל אין ספק שאת זקוקה לטיפול שגם יעזור לך להבין מה הסיבה וגם יעזור לך לשמור על עצמך טוב יותר. כשאת רושמת שהיית בבית חולים את מתכוונת לאשפוז בהפרעות אכילה? ובכלל, מה קורה עם טיפול?

המשקל הוא רק מדד אחד להחלטה לגבי אשפוז בהפרעות אכילה וממש לא הכרחי. אני מבינה מדברייך שהיית בבית חולים לצורך בדיקות. בהרבה מאד מהמקרים בקרב בנות שסובלות מהפרעות אכילה, בדיקות הדם תקינות לגמרי. נשמע שאת מאד מבולבלת ולא מטופלת ואני מאד ממליצה לך ללכת לאבחון במרפאה המתמחה בהפרעות אכילה, גם כדי שתביני טוב יותר מה יש לך וגם כדי שתקבלי עזרה. היית רוצה הכוונה למרפאה שכזו?

מאד מצער מה שאת כותבת. הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית שעל פי רוב אינה חולפת מעצמה ללא התערבות טיפולית, וככל שחולף הזמן, יותר קשה להחלים ממנה. חבל... ולשאלת, כפי שרשמתי לך, בדיקות דם יכולות להיות תקינות לחלוטין בהפרעת אכילה וזה לא אומר שאין הפרעה או שהכל בסדר. ממש לא. זה רק אומר, שבדיקות דם זו לא הבדיקה האבחונית הנחוצה במצב הזה.

אני קוראת אותך וכאילו שאני כתבתי חלק ממש דומה לבעיה שלי. הייתי אצל הדיאטיקנית וסיפרתי לה היא שלחה מכתב לרופא המטפל ולא נעשה דבר בעניין. המשקל שלי מעל הרגיל, אבל הסבירה לי הדיאטיקנית שהגוף בסטרס והוא אוגר שומנים וככה אי אפשר להגיע לתזונה נכונה ובריאה, אולי כדאי שאוועץ עם פסיכיאטר? באמת איזה טיפול ניתן במצב של בולמיה? למי פונים היכן מטפלים? תודה

תודה רבה דנה יקרה. ואו אני מתביישת וחוששת לפנות, אין לי אומץ ורצון אולי בגלל הדכאון והחרדות שלי. אם ארגיש טוב יותר עם עצמי אשקול ללכת לשם, ותודה שיש לי כבר כתובת מוכנה לעת הצורך.

יקרות, ככ חשוב לפנות לטיפול. זהו צעד אמיץ, אך לא יותיר אתכן לבד! הפרעת אכילה פוגעת בכל שטחי החיים, אתן יודעות זאת היטב... מדוע לסבול??? ברור שאין זה פשוט להיחשף, ליצור קשר וכל מה שטיפול מביא עימו, אך האם ההתמודדות לבד היא חלופה אמיתית? האם זה אפשרי??? נדמה לי שממש לא. ימים טובים.

הדבר היחיד שעזר לי , הוא כדורים פסיכאטריים שהורידו את רמת הדאגה והסטרס . מה שגרם לי להתחיל לאכול. כרגע זה הדבר היחיד שהצליח להוציא אותי מהבור הזה של תת משקל ותת תזונה. אני ממשיכה להקיא כל יום אבל זה לא פוגע בתפריט שלי.

קראתי את מה שרשמת והייתי חייבת להגיב. עצוב לי קודם כל לשמוע את המקום שבו את נימצאת, אך כן משמח אותי לראות שיש לך את הרצון לטפל בזה ולצאת מזה בשביל לחזור לשגרת חיים בריאה. אני מבינה לליבך, מבינה מתוך ניסיון אישי שלי - הייתי במקום שלך לפני כמה שנים והייתי בכל מיני טיפולים וזו הייתה תקופה מאוד קשה גם לי אישית וגם למשפחתי. אין לך מה לחשוש מלבקש עזרה כי הפרעת אכילה היא מחלה שמתחילה בראש (במחשבות, יש איזשהו קול כזה שאומר לנו לא לאכול, שאנחנו שמנים וכו'..) והסימפטומים שלה הם באמת ירידה במשקל ועקב כך גם דיכאון.. טיפול יכול לעזור לך להבין מה שורש הבעיה שבעקבותיה הגעת למצב של חוסר רצון לאכול, אצלי למשל זה נבע משליטה. מקווה שהצלחתי אפילו קצת לעזור ולתת לך את הביטחון הזה שאפשר לצאת משם ולהגיע למצב שאת שולטת בקול הזה בראש ולא הוא בך. שיהיה לך המון המון בהצלחה ואני מאמינה ששתצאי מזה :)

קודם כל בכייף! ואני יודעת ומכירה כול כך את התחושה וההרגשה הזאת זה באמת מאוד קשה אבל בסוף מגיעים לנקודה שמתחילים להבין שזה לא שווה את זה ושעדיף לחיות! אני זוכרת שהגעתי לנקודה הזאת ישבת עם עצמי והתחלתי לחשוב ולכתוב במה אני טובה, מה המטרות שלי , מה מעניין אותי, מה השאיפות, מה אני רוצה לעשות בחיים וזה נתן לי קצת תקווה ומוטיבציה אולי תנסי את זה! וכמובן אם תרגישי לבד ושבא לך לשתף תמיד תוכלי לשלוח לי הודעה ולשתף אותי בכל מה שאת מרגישה אני מאמינה שזה מאוד עוזר לשתף ולא להתמודד עם זה לבד!