היי, קוראים לי פלג ואני בת 12.
יום הולדתי מתקרב, עוד 21 ימים בדיוק.
אני הילדה העשירה הזאת, שהוריה כל שנה עושים לה את יום ההולדת השווה ביותר, וכולם תמיד מתלהבים.
מכירים את הילדים האלה?
אז כזאת אני.
"מהביוקר".
אבל אתם יודעים משהו?
כל זה לא שווה כלום כל עוד אין לי את מי להזמין.
כן כן, אין לי את מי להזמין לכל ימי ההולדת השווים והיקרים שהוריח מארגנים לי.
אז אולי אני עשירה בכסף, אבל בחברים? הכי לא.
זה אף פעם לא היה ככה.
תמיד הייתי צריכה להתפלל שחמישה ילדים לפחות יגיעו.
עכשיו אני עולה לכיתה ח'.
כשעליתי לכיתה ז', לפני שנה בדיוק, חשבתי שבחטיבה יהיה לי ההפך מהיסודי.
שכולם יגיעו לימי ההולדת שלי כי הם השווים ביותר.
ו...שכולם יאהבו אותי.
כי ביסודי אף אחד לא אהב אותי.
אז כן.
כסף-ממש לא פותר הכל.
אני לגמרי מהילדים האלה שמחכים בקוצר רוח ליום ההולדת שלהם, אני מתה על ימי הולדת.
אני לא יודעת.
כל יום הולדת זה נהיה יותר ויותר גרוע.
התיאוריה שלי היא שזה קורה כי אני מתרגשת יותר מדי, וכי באופיי אני מאוד פרפקציוניסטית, ואם מפית אחת זזה מהמקום מבחינתי כל היום הולדת נהרסה.
אף פעם אני לא רוצה שזה יצא ככה, ולכן מרוב ההתרגשות אני נהיית עצובה, ובשנים האחרונות אני שמה לב שכל שנה זה נהיה יותר גרוע.
ועכשיו, כשיום ההולדת שלי הוא בסה"כ עוד 21 ימים, אין לי כלום.
והוריי מפילים עליי לארגן את הכל.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני קורסת.
אני כבר לא בציפיות מיום ההולדת הזה.
מבחינתי הוא הרוס.
אני יודעת שאם לא אזדרז אני לא אחגוג יום הולדת.
והוריי לא עוזרים לי, הם מפילים את הארגון עליי בלבד.
מישהו יודע איך לעזור לי?
אפשר לומר שאני ממוטטת רגשית ופיזית, בוכה עד עמקי נשמתי, ומצטערת על היום שבו נולדתי.
Help please.