כנראה שהפוסטים שלי הם הפוסטים הכי חופרים , איך שהוא קל לי פתאום לכתוב ולא לדבר מול משהו
שזה דורש לצאת מהמיטה להתארגן לשבת מול משהו ולהתחיל לספר לו מה אתה מרגיש ,
אבל עדיין הקשבתי לכם קבעתי להיפגש עם פסכולוגית בשבת וגם רוצה לנסות ללכת למפגש באו אי , אני מקווה שאני לא אוותר ובסוף לא יקום מהמיטה כי היה לי בולמוס בלילה שבגללו לא בלי להתלבש
אני אנסה לשלוט בעצמי לפחות הלילה כדי שבאמת אוכל להיפגש איתה , אני מנסה להיות אופטימית אבל מה היא יכולה לשנות
אולי אני סתם מדמיינת שהמפגש איתה יעזור במשהו ,המפגש עם הפסיכולוגים עד היום עזר רק בלשפוך אבל הינה אני שופכת גם פה
ותודה לכל התגובות זה נותן לי להרגיש לא לבד ,
להתחיל שוב ,,ולבד , קשה גם לרצות לטפל בעצמך וגם לסדר את כל העיניים שמסביב , אני כבר מיואשת וכל ההתעסקות עושה לי יותר כאב ראש .. אבל כרגע אין לי כל כך הרבה ברירות ,המשפחה שלי מאז ומתמיד לא עיקלה את המצב שלי וזאת הסיבה שכל שיקום שהייתי הם הוציאו אותי , נמאס לי לכעוס ולהילחם בהם בזה שהם לא יודעים להיות שם בשבילי באמת להילחם על זה שאני ירגיש טוב בפנים ,שנים שהייתי נלחמת בהם היום אני בת 20 זה לא כמו ילדה מתבגרת ,השלמתי עם המצב למרות שזה עצוב , אין מה לעשות ההורים שלי אטומים וכרגע אני לבד בסיפור , נתנחם בזה שאני יכולה להשתמש בכסף שלהם כדי לממן את הטיפולים של עצמי ,,למרות שלא ספרתי להם שקבעתי להיפגש עם פסיכולוג ,כאילו אני מתביישת מהתגובה שלהם ,
למרות שהמשפט שלהם מעצבן אותי אני נשענת עליו "את בחורה חזקה " יכול להיות שאני באמת חזקה אבל אני עייפה לפעמיים , לא מותר לי ? אוף אני כבר מרגישה כאב ראש מראש כל התסכול והעצבים ,,, מרגיש לפעמיים שאני מנהלת חיים כפולים מצד אחד ילדה חזקה ואופטימית שמנסה לא לוותר ,, עם משפט בראש שאומר כנראה שבאתי לעשות כאן עבודה " שתמיד מנסה להרים את עצמה ולא לשקוע שהבינה עם השנים שאם היא לא תעזור לעצמה אף אחד לא יעזור לה ,, נלחמת בראש שלי ובמחשבות שלי של התסכול והעצבים ומצד שני הילדה העצובה שנמאס לה מהמצב ולמה היא לא יכולה לחוות את הצרות שחברות שלה עוברות ,למה הכל בחיים אצלי יותר מורכב ,יכול להיות שהבעיה בי אני נוקשה לעצמי אני חסרת ביטחון עצמי ,לא מפסיקה להעליב את עצמי ,לא משוחררת,חשדנית כל הזמן,רגישה מידי