זה כמו כל מקצוע אחר. גם לרופא את משלמת וגם לעו"ד. את לקוחה בשבילה. לא חברה. זה בסדר. הריחוק תורם לצד המקצועי. זה מה שהיא למדה.

שלום זואי, תחושותייך מובנות, ולא חריגות. המפגש הטיפולי באמת יוצר ערבוב מבלבל לעיתים בין הקרבה הרבה לבין יחסים "עסקיים". עם זאת, אומר לך משהו מתחושתי שלי, כמי שיושבת גם בכסא במטופלת וגם בכסא המטפלת - התשלום של המטופל.ת הוא בעבור השעה, הקליניקה, הפניות וכו', הוא אינו עבור העניין, האכפתיות, תשומת הלב. התשלום שלך לא "קונה" את האכפתיות שלה בך, שהיא אמיתית וכנה - את חשה אותה, הוא כן מבטיח לך שתהיה פנויה אלייך בשעה הזו, עירנית ומרוכזת ככל הניתן וכו'. בעודי כותבת את זה עולות בראשי אי אלו עדויות לכך ממפגשי המקצועיים... אני מקווה שהרעיון ברור לך, מה דעתך עליו? מעניין אותי להבין, אם תוכלי לענות, למה את לא מצליחה להסביר לה את זה? האם ניסית? מה את חושבת שמקשה או עוצר בעדך?