כשאנשים טובים נעלמים מהחיים שלנו יש נטייה להרגיש שהכל רע. אבל האמת היא שזה לא נכון, פשוט התרגלנו לנוכחות שלהם ואולי אפילו לזה שהם מקור האושר שלנו. תצא ותכיר אנשים חדשים. תלך להתנדב ותהפוך למקור האושר של אנשים אחרים. בשביל להתגבר על זה צריך לעשות שינוי. ואז יום אחד יהיה לך נושאים אחרים לחשוב עליהם, חוויות אחרות, וגם השינה תגיע :)

״פרידה היא מוות בזעיר אנפין״. כאשר אנחנו נפרדים ממישהו שאהבנו הכאב קשה מנשוא יחד עם זאת לאחר האבל הראשוני מצב הרוח חוזר בהדרגה ואילו הדחף הטבעי להמשיך להתקדם ואפילו להתאהב מחדש. פרידות מתרחשות בחיים והן אף פעם לא באמת נעימות אם לאמר בהמעטה ובייחוד כאשר לא אתה בחרת בסיום הקשר. יחד עם זאת נראה שאתה עושה ״חיבורים מקולקלים״ או הקשרים לא נכונים בין הדברים. זה שהחברה שלך עזבה לא אומר שאתה לא יכול להיות מאושר מהחיים ולא מבטל את הישגיך הקודמים. עדיין קיימת ההתקדמות בעבודה, הקריירה המשגשגת וההצלחה הכלכלית. יחד עם זאת נראה שאתה תולה הרבה מהאושר שלך בהישגים החיצוניים וגם לחברה שלך ענדת הרבה כתרים ״ הכי... הכי... הכי.... ה״כתרים״ הללו מקבעים אותך בתחושה שכמוה לא יכולה להיות אף אלת. הרגשה שרק מעצימה את היאוש. מה דעתך?

אני מקווה שהכאב והאבל ישככו בהקדם, ושהלב שלך ייפתח בחמימות אל אנשים שידברו שפה דומה לשלך וירצו להיות אתך ולהישאר אתך, וגם אם הם לא יהיו הכי הכי לפי איזה קריטריונים חיצוניים, הם יהפכו להיות הכי קרובים והכי טובים בשבילך