מכירה את הנושא... כבר 5 שנים חושבת לתבוע מרכז טיפולי. ויחסית יש עדויות. .. עם זאת- צריך כמו שכתבת למצוא מי שיסכים לכתוב מכתב לשם הגשת תביעה- וזה כבר מורכב.. בהצלחה!

לי זה פשוט גרם לסכיזופרניה. הייתה לי נטייה גנטית לכך כי יש מקרה במשפחה והכדור שנתנו לי היה ככל הנראה הטריגר לכך (היה התקף פסיכוטי במהלך הזמן שלקחתי תרופה נגד דיכאון ממשפחת הטריציקלים) והתפרצות של סימפטומים אחרים גם כן). אני מקווה רק שהנזק שעשו לך פחות משמעותי כי לי זה פשוט הרס את החיים. אני חולה כבר 10 שנים (מאובחנת רק 5) ולא מצליחה למצוא טיפול שעוזר לאורך זמן לצערי

היי מרלין, שמחה שנתקלתי בתגובה שלך, כי אני יודעת בדיוק מי יכול לעזור לך. צרי קשר עם העמותה שבקישור המצורף, ספרי להם מה שכתבת והם יעזרו לך. http://www.cchr.org.il/%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%95%D7%97-%D7%9C%D7%A0%D7%95

תודה רבה אבל מופי צודקת..זה באמת שייך לכת הסיינטלוגיה ולמרות שזה נראה מאוד מפתה עדיף כנראה להתרחק מהם..הלוואי ויכולתי למצוא ארגון דומה אבל בלי שהוא שייך לאיזושהי כת או משהו בסגנון

עם הזכאות לנכות יש זכאות לסיוע משפטי. מה שכן- בזהירות והבנה לכעס אומר שלא נשמע שיש מקום לתביעת רשלנות פלילית.. אולי נזיקין. אין הוכחות בכלל בספרות לגורמים לסיכיזופרניה. יש הנחות ומחקרים סטטיסטיים של כל מיני דברים שמגבירים סבירות ל.. זה שרופא נותן תרופה, תוך שיקול דעת, בידיעה שיש תופעת לוואי- זה נורא שנופלים בסטטיסטיקה אבל זו,לדעתי הלא עו"ד, לא רשלנות. בכל מקרה- דרך הסיוע הכלכלי יש סכום לחוו"ד. אני. .. לי נדפקו החיים אחרי מאניה שנגרמה מגראס. אחריה התפרצה מאניה דפרסיה . אין לי להאשים אלא את עצמי. אבל הייתי חצי שנה במרכז טיפולי- בשם מאניקר- וההתנהלות של המנהל בעיקר, מולי ( בנוסף הוא מציג את עצמו כמטפל למרות שהוא לא)- ובכלל של כל המרכז סביב כמה מקרי קצה שהיו שם- לא מקצועיים ופליליים בחלקם (הטרדות מיניות, אי דיווח על מקרה אונס של חסרת ישע). כששואלים אותי על המקום מדגדג לי לתבוע. אפילו בתביעות קטנות (חייבים לי 5000 ש"ח והמנהל איים עלי במיילים). והנה. לא עושה. כי אין לי תמיכה בזה. ההורים נגד. מסתכלים עלי כאילו אני סתם מתלוננת (סיפור חיי). נסחפתי... (: בהצלחה

בהצלחה לך. אני כבר לא חושבת על הפיצויים עבורי ( למרות שמהאגודה לצרכנות אמרו שאני זכאית לדרוש את כל סכום הטיפול שם- 80000 ש"ח. ...) . נורא בעיני שנים מבקשים ממשרד הבריאות להיות מקום מוכר לסל שיקום. ושאנשים נותנים להם את מיטב כספם ..

אני מבין את המצוקה, הכעס והצורך למצוא אשם במצב שלך, ועם זאת אני חושב שאם נותר עוד מה לעשות במצבך כדי לשפר את חייך, המשך עיסוק וחיפוש דין וחשבון עם הרופא רק יזיק לך ולא יוביל לדבר. אומר לך מניסיון אישי שכשאני הייתי שנתיים בדיכאון בגיל צעיר והגעתי לפסיכיאטר שנתן לי נוגדי דיכאון, למרות שאבא שלי ואחותי עם מאניה דיפרסיה - ולא מדובר באיזה שרלטן, אלא מנהל מחלקת נוער בזמנו שיש לו ניסיון והערכה. אף אחד לא יכול לדעת שעל סמך זה שמישהו אחד או יותר במשפחה עם תסמין מסויים בהכרח ילד אחר שלו יהיה ועל סמך זה לשלול מהם את הטיפול הראוי [הראוי בעיניהם - אם זה פסיכיאטר אז כנראה זה יהיה נוגד דיכאון לדיכאון]. לי נתנו נוגד דיכאון ssri והוא זה שהצית את המאניה, כמו שקורה במקרים רבים אצל ביפולרים. לומר שבגלל הרופא הזה יש לי מאניה דיפרסיה יהיה מגוחך בעיניי. הגעת לפסיכיאטר הזה בחיפוש אחר טיפול לדיכאון נכון? זה שהוא החליט ללכת על נוגד דיכאון ישן לא בהכרח מעיד על רשלנות רפואית. גם אני טופלתי במספר נוגדי דיכאון טריציקלים במשך השנים אחרי שאחרים לא עזרו [בשילוב עם מייצבים כבר אחרי האבחנה]..נכון שזה יוצא דופן לטפל בטריציקלים היום כטיפול ראשוני למרות שהיעילות שלהם גבוהה יותר מנוגדי דיכאון חדישים, אבל זה בעיקר בגלל הסיכון הגבוה של מוות כתוצאה מממנת יתר ולא בגלל תופעות לוואי קשות יותר, ולכן מינון יתר עם נוגדי דיכאון חדישים היום הוא די חסר תועלת ולכן יותר בטוח לתת לאדם דכאוני שאולי יעשה ניסיון. אני ממש לא מסנגר על הפסיכיאטריה ופסיכיאטרים. יש המון שהם רובוטים ולא רואים בכלל את נפש האדם וסיבות אחרות, כל תחום בריאות הנפש לא נחקר מספיק וכל עצם התעשייה הזו כמו ככ הרבה דברים בימינו מושתת ככ על בצע ורדיפת כסף. הדבר המצער הנוסף שאנשים פגועים וכועסים נסחפים להיות טרף לכתות הרסניות כמו סינטולוגיה שיכולות לשאוב אנשים כמוך ממקום שבור והרוס לבור עמוק עוד יותר כשמשתעבדים להם. רק אומר בסוף, אני מבין שיש כעס, ומחשבה שאם לא היית לוקחת את התרופה הזו אז לא הייתה נכנסת לפסיכוזה. אני פשוט בספק שיש פסיכיאטר שבגלל היסטוריה במשפחה לא יתן נוגד דיכאון למטופל שסובל מדיכאון...ואם הוא לא היה נותן לך אני מניח שהיית מגיעה לאחר שהיה, וכדי להצית מאניה או התקף פסיכוטי לא צריך רק טריציקלי, כל נוגד דיכאון יעשה זאת אם יש ניצוץ קיים בפנים. מקווה בשבילך שאם יש כיוון לעזרה שתוכלי לקבל במצבך, עם כל השבר של המצב הקיים, שלא תשקיעי את כל האנרגיות שלך בטינה ובמאבק שלא יוביל לדבר ויקח ממך בעיקר אנרגיות וישמור אותך מרירה. אבל אני יודע שלהניח לטינה וכעס זה לא דבר פשוט בכלל כשמרגישים שהכל נחרב, לפעמים זה מרגיש כמו הדבר היחיד שאפשר להחזיק בו אולי. בהצלחה.

אני יודע מה זה להיות מיואש ולראות חיים שלמים אבודים, להיות כלוא בתוך תודעה חולה שלא מאפשרת לעשות דבר מלבד לראות את החיים זזים בלעדיך ולכאוב על מה שיכולת להיות אם לא היית אתה. את תעשי מה שנראה לך טוב, אבל לדעתי, אם יש לך סיכוי לחיות חיים את מבזבזת אותם על מסע צלב שלא יוביל לכלום. בדיקות גנטיות גם הפשוטת הרבה יותר כמו אלה שניסיתי מאוד יקרות והתוצאות שלהן למיטב ידיעתי הן ממש לא ודאיות, ועד כמה ש'מדע' הפסיכיאטריה מפותח, והוא לא, לאבחן לפי גנים כל מטופל אם תרופה כלשהי שיש לה אינספור סיכויים לתופעות שונות תשפיע על אדם ואם בכלל אפשר לאבחן דבר כזה בוודאות שתוביל מטפלים כן לתת תרופה או לא, וזה שכל מטופל יעבור בדיקה כזו לפני....בעולם אידיאלי רחוק משלנו, אולי. אני מגיל צעיר מאוד בתוך העולם הפסיכיאטרי ומעולם לא שמעתי על זה, גם לא מפורומים בחו"ל. בעולם אידיאלי הרבה דברים היו נמנעים, הורים לא כשירים לא היו מביאים ילדים ומצלקים אותם בשלבים הכי קריטיים להתפתחות שלהם, כולנו היינו עוברים בדיקות ובריאות הנפש לא הייתה רק עסק כלכלי של מיליארדים והיו מחפשים תרופות גם אם אין להן פטנט שאפשר להרוויח עליו. זה לא המצב. מקווה בשבילך שתחפשי ותוכלי למצוא תקווה לאיזשהו שיפור אפשרי בחיים שיתן לך אפשרות להרפות מחיפוש אשמים. אני יודע מעצמי שזה לא קל או אפשרי להרפות מהכאב על כמה שנהרס ואבד,כל הפוטנציאל ומה שרצינו לעצמנו שלעולם לא יקרה, לחלקנו בלתי אפשרי לקבל את זה ולהסתגל למצב חדש ולראות מה אפשר בכל זאת להפיק ממנו, ואז ההאחזות האובססיבית משהו באובדן, ב'זה כבר לא יהיה מה שהיה אז אין טעם' משבש כל סיכוי לראות מה עדיין יש אם יש מה, לעשות פה. אני חושב שכל מה שאני אומר חסר טעם כי אם זה דומה במשהו לאחרים שאני מכיר וגם לדברים אצלי שנאחזים ומאמינים בהם, את במקום ככ מיואש שצריך להאחז ב'אשמה' אולי כדי להסיח את הדעת מהמצוקה האינסופית והאמונה שלא יהיה לזה סוף, והניסיון הטיפשי לשכנע אותך להרפות מזה מיותר...אז רק אומר שוב שאני מקווה שתמצאי שיש עוד חלקות אדמה לעבוד ולפתח אותם, מלבד זו שנחרבה או החריבה לך. אולי זה בלתי אפשרי ואולי יקרה לך נס.

אני קצת נדחפת לפוסט כי הוא מהדהד אצלי היטב. כתבת כ"כ יפה בעיני. עכשיו נזכרתי שנדלק לי היפומאניה בעקבות ציפרלקס. וזה ניתן אחרי האנייה הראשונה. וכן, היה לי כעס על הפסיכיאטרית, כמובן, אבל רק עכשיו שקראתי את הדברים שכתבת נזכרתי בזה. זו פשוט לא הייתה ההתפרצות הראשונה (למרות שבעקבות איבדתי לראשונה ולאחרונה את מקום העבודה שלי). הלוואי שתהיי עסוקה הדברים טובים ומשמחיים.

אני רוצה רק לשאול לגבי הבדיקות הגנטיות להתאמת טיפול תרופתי. אני דווקא קיבלתי רושם שזה נותן תוצאות טובות למה אתה חושב שהתוצאות לא וודאיות? אני פשוט מרוב ייאוש חושבת אולי לעשות בדיקה כזאת בעצמי ורציתי מאוד לדעת למה אתה חושב שהבדיקה לא אמינה..

קחי בערבון מוגבל מה שאני אומר. אני לא מתמצא באילו בדיקות גנטיות קיימות היום או בכלל בתחום, רק מכיר אחת שאני עשיתי לנסות לאבחן אילו תרופות יכולות לעבוד יותר. אני רק אומר, ויכול להיות שאני טועה בגדול, שנשמע לי לא מציאותי שינתנו בדיקות גנטיות שידעו לתת תשובה חד משמעית אם תרופה מסוימת תגרום להתפרצות של משהו או לא. אני חושב שבתחום הפסיכיאטריה, כמו שפסיכיאטרית כנה אמרה לי בעבר, אין להם יותר מדי מושג ועדיין מגששים מאוד באפלה...רק יכול לומר מהבדיקה שאני עשיתי שנשלחת לחברה בשוויץ אם אני לא טועה [הכל פרטי ויקר מאוד ללא השתתפות ביטוח] וכל הטררם הזה רק נתן תשובות לתרופות שיכולות [שום דבר לא ודאי, רק יש יותר סיכוי כמו שנאמר] להיות יעילות וכל אחת מהן כבר ניסיתי ולא הועילה..ושוב, הרופא אמר שזה בערבון מוגבל ורק יכול לכוון. אבל אסייג, שאני מאמין ויודע לגבי עצמי שהמצוקה שלי מקורה בפגיעה חוזרת בילדות והתפתחות של אישיות באופן לא בריא ולא מצב 'פרופר' של דכאון כתוצאה מחוסר איזון כימי, ולכן לא היה לי מלכתחילה אמון שנוגדי דיכאון יכולים לעזור...מכיוון שניסיתי את כל מה שהבדיקה הציעה לנסות ללא הועיל עוד לפני הבדיקה הזו מבחינתי זה לא עזר לי אבל יכול להיות שאם לך תרופות יכולות להועיל במשהו אז תרצי לנסות.

הבנתי. בעיקרון לפי החיטוטים שלי באינטרנט יש כבר בדיקות כאלו גם בישראל אבל הן גם כן מאוד יקרות (לפי מה שביררתי כ4000 שח). אני לא יודעת מתי עשית את הבדיקה אבל אולי אם זה היה מזמן אז יש סיכוי שאולי הבדיקות האלה השתפרו כך אני מקווה לפחות. אני לא יודעת גם אם בדיקה כזאת יכולה לחזות התפרצות של מחלה בעקבות תרופה אבל אם יש סכנה כזאת באופן כללי אפילו לחלק קטן מהאנשים אז חובה לפחות להזהיר ולהסביר למטופל שיש סיכון כזה. אבל מניסיון פסיכיאטרים אף פעם לא מזהירים מתופעות לוואי ולא מסבירים שום דבר. גם אני התחלתי כדורים בגיל 15 בגלל בעיות חברתיות בבית הספר וסיוט לחשוב איפה אני עכשיו. אני לא אומרת שבגיל 15 הכל היה מושלם אבל במקרה שלי הכדורים עשו הרבה יותר נזק מאשר תועלת. אני אפרט. בגיל 16 נתנו לי ריספרידל ותוך כדי שלקחתי אותו התפרץ OCD. רק אחכ ראיתי מאמר באינטרנט שאומר שלחלק מהאנשים זה יכול לעשות את זה. אני אפילו לא יודעת למה נתנו לי את התרופה הארורה הזאת וכמובן שלא הסבירו לי על סיכונים כי מבחינתם אם זה נדיר זה לא קיים. אבל אני יצא לי המזל ליפול בסטטיסטיקה אבל אני בטוחה שאני לא היחידה. הלוואי והיה פה בארץ ארגון שמדווח ועוזר לאנשים שנפגעו מפסיכיאטריה אבל אין (חוץ מאחד שקשור לכת הסיינטלוגיה) ואין לאן לפנות.

בכל אופן יש פסיכיאטרית אחת שאמרה שהיא אולי תברר לי איפה כדאי לעשות בדיקה כזאת ולאן כדאי לפנות אך לצערי הרב שכחתי לשאול אותה לגבי זה בפגישה האחרונה והיא כמובן לא אמרה לי שום דבר מיוזמתה.

באופן כללי רפואה היא מדע - כלומר סטטיסטי. זו מילת המפתח. ואנשים- כל אחד מהם שונה וייחודי. בפסיכיאטריה מדובר בעיסוק במוח ובהרגשה- ועל כן זה בכלל לא מדויק. ביולוגית יש השערה לגבי מה תרופות עושות במוח- בשום אופן זו לא 'ידיעה'. אפילו לא ליתיום, שהיא התרופה הראשונה שאי פעם נמצאה עבור 'מחלת נפש'. וגם כשיודעים משהו על התרופה- זה לא אומר שהאדם יגיב אליו כמו שמצפים. כל מוח מתפתח אחרת. לפחמן ממש אחרת. בנוסף, לאפקט הפלסבו באופן כללי ברפואה 50% השפעה. כלומר גם לפחד מתרופה ישפיע על תופעות הלוואי. בטח על אלו ה נפשיות. ואין דבר כזה 'חוסר איזון טהור'. גוף ונפש אחד הם. אפילו בסכיזופרניה, שהיא המחלה הכי מוגדרת מבחינה ביולוגית - יש 50% להשפעה הסביבתית אם המחלה תפרוץ או לא (לפי מחקרי תאומים) גם עם אותם הגנים. זו הסיבה שזה מסע ארוך למצוא איזון תרופתי. ועל כן מה שחשוב זה פסיכיאטר טוב שילווה לאורך המסע הזה וזו הסיבה שקשה להוכיח שx ורק x גרם להתפרצות (סביבתיות).

אז לא להתייאש- להשקיע בטיפול נפשי פסיכולוגי. כל המחקרים מראים שהכי טוב שילוב של תרופות וטיפול. ופסיכיאטר שלא מאמין לך- אין לך סיבה להאמין לו ובו. כזה צריך להחליף.

אני מאוד מקווה שאמצא מטפל טוב. הבעיה שלי שאני כנראה צריכה תרופות נגד דיכאון והתרופות שכן מתאימות לי גורמות לי להשמין בטירוף. עד שלא ימציאו תרופה חדשה נראה לי שאף פסיכיאטר לא יעזור לי..כל תרופה שלא ניסיתי עד עכשיו אפילו כשהיא עבדה גרמה לי לתופעות לוואי שהיה בלתי אפשרי לתפקד איתם. אפילו הפסיכיאטר הטוב ביותר העולם לא יצליח לסלק תופעות לוואי..לא יודעת מה עושים אני ניסיתי כבר הכל