מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהלהמשיך אם ההרגשה הנוראית הזאת כול החיים או להגיד דיי ולהתאבד?

להמשיך אם ההרגשה הנוראית הזאת כול החיים או להגיד דיי ולהתאבד?

21/10/17 18:20
4 תגובות

להמשיך אם ההרגשה הנוראית הזאת כול החיים או להגיד דיי ולהתאבד?
באמת שכבר נימאס לי!!!!!!!!!!!
כול החיים אני חייה בתחושה של חיסרון שאני חייבת להחליף את החיים שלי ולחיות חיים חדשים!
שלא תבינו לא נכון יש לי משפחה שאני אוהבת אותה והם תומכים בי ואוהבים אותי בלי עיין הרע (זה לא אומר שאין בעיות לדוגמא גירושים מחלות נפש וכדומא) אבל חוץ מיזה אני אוהבת את המשפחה שלי בסופו של דבר.
אני הסביר לכם קצת את המצב כדי שתבינו קצת
עד סוף כיתה ט הייתי בבית ספר רגיל דתי רק של בנות שחוזרים הביתה כול יום ולא היה לי טוב היה לי תחושה של חיסרון נוראית שכול יום הרגשתי אותה ולא אהבתי את החיים שלי לא היה לי סיבה לקום כול בוקר שנאתי לקום כי כבר ידעתי מה הולך להיות כול היום והייתי כול לילה הולכת לישון עצובה אבל מה שהשאיר אותי בחיים וחזקה זה שהיה לי תקווה שיהיה טוב אבל יום עובר ועוד יום עובר וכבר חודש שנה וכמה שנים אפילו ואני סובלת אני לא אוהבת את החיים שלי אני לא עושה שום דבר שמשמח אותי אין שום דבר שמספק אותי.
אני מדברת עכשיו אל כיתה ז-ט
ואז קרה מיקרים ההורים שלי התגרשו לא הלכתי לבית ספר שנה(בתחילת כיתה ט) והייתי פשוט כמה בוקר אוכלת אוכלת אוכלת כול היום במיטה ואז לילה הולכת לישון קמה אוכלת אוכלת אוכלת כול היום במיטה.....
וככה במשך שנה
היה לי חרא אבל נישארתי בחיים כי היה לי תקווה שיקרה משהו
עד שאמרתי דיייי אני חייבת לעשות צעד לשנות את המצב
והלכתי לפנימיה ולקחתי כדורים נגד דיכאון שיעזרו לי קצת לתקופה הזאת..
עכשיו אני חודש וחצי כבר בפנימיה ובחיים שלי לא הרגשתי כזה דיכאון כזה חיסרון כזה חרא וכבר נימאס לי כול החיים אני מנסה לעשות דברים שישנו תמצב עברתי לפנימיה מה עודדד? ואיןןןן
השבוע קרה לי מקרה שבחיים לא קרה לי פעם ראשונה בחיים שאמרתי דייייי נימאס לי שום דבר א קורה בא לי להתאבד!
בחיים לא אמרתי שבאלי להתאבד או שאמרתי ובכלל לא התכוונתי זה היה פעם ראשונה שהיה לזה משעמות בשבילי
אני הוכלת סרטים כבר כול השבוע הזה
בא לי להתאבד נימאס לי כבר אני לא יכולה להמשיך לבכות כול יום ולהגיד שנימאס המצב חייב להשתפר והוא לא זה הקטע אז באלי כבר להתאבד
באמת לא יודעת מה לעשות.


תגובות

כמוני8001
21/10/17 18:25

היי, כתבת שאת לוקחת כדורים, זה אומר שאת בטיפול?

רפאל17
22/10/17 2:38

היי, אני יכול לעזור וממש רוצה , את נשמעת כמו בחורה עם ראש ועם הרבה מה להציע , ולא פנימייה לא יעזור זה רק יסגור אותך במסגרת של חוקים בלי הבנה ,אם תרצי אני אשאיר לך מייל או איך שנוח לך, וכל פעם שתרגישי לבד עם הרגשה אובדנית כזאת או אחרת, תבטיחי שלפני זה תכתבי ותתני לדעת כדי שאוכל לעזור ותתני צ'אנס לחיוך אמיתי מכל הלב

עינת-123
22/10/17 3:04

היי, חשוב ממש שתראי פסיכיאטר. אחת מתופעות הלואי המוכרות ביותר בהתחלה של תרופות נגד דיכאון- זה רצון אובדני! אז ממממממש חשוב שתראי פסיכיאטר! אולי כל התחושות שלך זה בכלל הכדורים? !?! ולא. זה לא אומר פשוט להפסיק אותם בלי פסיכיאטר. זה אומר להיות זהירה ומוגנת. תרגישי טוב

שון
22/10/17 13:31

הבוקר לקחתי שוב את "זאב הערבה" של הרמן הסה והייתה סימניה בדף שבו הטא כותב על התאבדות.ביחוד על הרגישות והפגיעות של הרבה מאיתנו כאן ,תכתבי כאן ותמיד תהיה לך אוזן קשבת