מנהלי קהילה
בחזרה לדיכאון
סבלתי מדיכאון ומחרדה חברתית במשך שנים ושנים הייתי לבד, בלי חברים בכלל. הדברים השתנו כשהתחלתי את השירות הלאומי, עקב קבלת פטור מהצבא בעקבות הרקע הפסיכולוגי שלי. במהלך השירות הכרתי צעירים בני גילי איתם עבדתי וביליתי. אחת מקבוצת הצעירים הייתה בחורה שהייתה בודדה כמוני, איתה התחברתי ובסופו של דבר הפכנו לבני זוג. מערכת היחסים שלנו ארכה כ-3 שנים, שבמהלכן היא טוענת שהיא השתנתה והתבגרה.
ועכשיו, אחרי שהיא הודיעה לי שהיא כבר לא מעוניינת במערכת יחסים של זוגיות אך רוצה שנישאר ידידים, חזרתי ללבד,לבדידות,לדיכאון...
האמת היא, שאף אחד מאיתנו לא שמר על קשר עם החברים מהשירות, היה לנו רק אחד את השניה.
באמת חשבתי שמצאתי משהו אחר כשפגשתי אותה, פעם ראשונה מישהי שהתחברתי איתה כל כך, דיברנו על העתיד ביחד.
קשה לי להאמין שעכשיו, בגיל 24 ואחרי כל כך הרבה זמן בלי הדיכאון, חזרתי למקום הקר והאפל הזה, שבו אין אף אחד שיפיג את הכאב ואת הבדידות.
באמת שקשה לי למצוא אנשים שאיתם אני מתחבר, ואני רוצה כל כך חבר אמיתי בעולם שאיתו או איתה ארגיש הזדהות, אבל אני לבד...שוב, כמו ילד בימים הבודדים של בית הספר.
LeaveAriAlone
מצטערת לשמוע :( שולחת חיבוק
שלומי33
תודה. ממש צריך את זה.
שני17
היי שלומי ראשית. שמחה לבשר לך ששינוים זה דבר חיובי . זה נותן לך צ'אנס מיוחד להכיר את עצמך בעוד דרכים. כרגע .אתה נאלץ להפרד מהמוכר ומהידוע אך המתנות בדרך לא יאחרו להגיע. פרידה מהעבר היא הכרת העצמי החדש טוב יותר שלם יותר חכם יותר. צעד מלא תקוה ואמונה ואל תפחד מבדידותך . הבדידות רוצה שנכיר את עצמנו יותר כדי שנוכל לצאת עליזים יותר לעולם האמיתי . לתת אהבה ולקבל בהצלחה שני
שלומי33
תודה.