אני בטוח שאפשר אני לא לקחתי כדורים ואני די שולט במצב לא לגמרי יש התקפים אבל לא מטורפים כמו פעם וכמובן שזה תקופות יותר או פחות אני חושב שספורט אינטנסיבי מאוד מאוד עוזר

מי שיכול ללא כדורים , נפלה עליו ברכה. יחד עם זאת צריך לזכור, שהמלחמה היא בחרדה והדיכאון ולא בכדורים. המון זמן סירבתי לקחת כדורים, ובסוף שהבנתי שאין ברירה הרגשתי שאני נכנע פעמיים , פעם אחת למחלה ופעם שניה לעצמי , דבר שלא הוסיף ואפילו הקשה.

היי CANDO, אני יכולה לתת לך את הסיפור שלי - אבל כמו שאני רואה שרשמו לך, שזה מאוד אינדיווידואלי ותלוי בבן אדם. אני לפני שנים כשהייתי נערה (שם התחילו לי כל הבעיות שלי..), ישר נתנו לי כדורים, ואני זוכרת אחת לחודש או חודשיים היו מחליפים לי לכדור מסוג אחר כי הכדורים לא עשו לי טוב (מבחינת תופעות הלוואי..) עד שבסוף אחרי 5 נסיונות חזרתי לכדור הראשון שניתן לי והפסיכיטאר שלי אז אמר לי לנסות את זה שוב ולתת לזה צאנס של 3 חודשים. היום אני יכולה להגיד לך שאני עשיתי החלטה לפני 4 שנים בערך להפסיק את הכדורים, כי לא הרגשתי שלי אישית זה עושה משהו או עזור, יותר הרגשתי את התופעות לוואי שלו, הייתי יותר עייפה מבדרך כלל, חסרת אנרגיות, וכל מיני תופעות לוואי פיזיות למיניהם. אבל זאת רק אני, והיום אני באמת מנסה להתמודד במצבים כמו התקפי חרדה או תקופות קשות ולפעמים שאני מרגישה שאני באון כבר מעל יומיים - אני מצאתי לי עם השנים כל מיני דרכים שיעזרו לי להתמודד מול זה, שזה לכתוב, לשתף, לבכות ולהוציא הכל, לשיר (על אף שאני לא זמרת ), התחלתי בשנה האחרונה לעשות מדיטציות לפני השינה ובבוקר, מקשיבה המון למוזיקה זה מאוד מרגיע אותי - ותמיד תמיד מנסה להסתכל על הסיטואציה ומנסה למצוא לה משהו חיובי, או פשוט הופכת אותה למשהו חיובי (ככה זה הרבה פעמים נותן לי כוח להבין שהכל בסדר ושזה יעבור), והכי חשוב אני תמיד מקיפה את עצמי באנשים שאני יודעת שיבינו ויתמכו בי. מקווה שהצלחתי לתת את הסיפור שלי שיוכל לעזור לך, אבל שוב זה מאוד תלוי בהרבה גורמים. אני חושבת ששווה להתייעץ עם איש מקצוע, אולי אפילו המנהלים של האתר כאן. שולחת לך אנרגיות טובות ומאחלת לך המון בהצלחה והמשך שבוע ניפלא :)

זאת עבודה נפשית איטית יש בה עליות ומורדות אבל אני בטוח ב100 אחוז שאפשר אבל בכל התהליך חשוב שתהיה אוזן קשבת או חבר או מישהו שיתמוך ואסור להתייעץ אם אנשים שלא חוו את החרדות וההתקפים כמו שכתוב ''אין חכם כבעל ניסיון''

כמובן שיש כאלו. אבל כל מה שכתבו לך כאן מאוד נכון. כל מקרה לגופו. יש לשקול את רמת הסבל והכוחות אל מול המצוקה וגם את אופן ההתקדמות.

אני מתמודדת כבר כמעט שנה בלי כדורים. זה קשה לי ברמות שרק אחי למחלה מסוגלים להבין. ההתקדמות היא איטית אבל קוראת. אני אצל מטפלת גוף נפש (פסיכוטרפיסטית) שמלמדת אותי איך לחשוב אחרת ואיך להתמודד עם המחלה בלי כדורים. הימים האלה הם תקופת נסיון עבורי - לבחון אם אני נופלת לדיכאון או לא (יצאתי לגמרי למספר שבועות). אני ממש בחרדה שזה יחזור אלי ומנסה להשתמש בכל הכלים שלמדתי. להיות מוקף באנשים שאוהבים אותי - היה יכול להיות פתרון אדיר - אבל להקפה צריך מספר אנשים - וזה אין לי.

היי אור קורן כל הכבוד לך על הניסיון הוא קשה מנשוא אבל שווה לנסות ואני מסכים שעל ידי זה שנהיה מוקפים בחברים יותר קל הרבה יותר קל וכמובן חברים שמנוסים בתחום שיעודדו ושיבינו ורק מי שחווה את החרדות יודע להקשיב להם אשמח מאוד מאוד לעזור כי לפעמים הריפוי הגדול הוא על ידי לעזור לאחר