ליליאפל יקרה את נשמעת במנעד רגשות לא פשוט - כעס תסכול אכזבה יאוש רצון לברוח , רצון להלחם ... חשוב לקבל כלים להתמודדות עם התסכולים באופן שתרגישי לא מרוקנת כי אם מאוזנת ומועצמת . מבחינת ההתנהגות את עושה את הדברים הנכונים שולחת קורות חיים יוצאת לדייטים אך יכול להיות שמצב רוחך משפיע גם על תפקודים אלו או שיש סיבה אחרת שלא מצליחה ויש לבדוק מהי האם יש לך אפשרות להגיע לטיפול רגשי ?

יש לי בשורה טובה ורעה להאשים את כל העולם לא יפתור לך תבעיה דרך אגב גם אני במצבך עם ההאשמות עצמיות ובשורה טובה אם תפסיקי להאשים את עצמך את תראי שאת לא אשמה. תנסי לבד ואולי איש מקצוע

שלום לך, יפה שאת פועלת לשיפור מצבך בחיים. זאת הדרך הנכונה. אדם צריך להאמין ביכולותיו ולהיטיב לעצמו. השלב הבא יהיה לבדוק מה את עשוה לא נכון שמכשיל אותך. אם לא הצלחת בסוג עבודה אחד, אולי תצליחי באחר שמתאים לכישורים שלך. אם לא הצלחת במקום מסוים, למדי מטעויות הדרך שהצגת את עצמך, והמשיכי לנסות במקומות אחרים. השתתפי במסגרות חברתיות שמעניינות אותך. שם גם תכירי חברים. דברי עם אנשים, התענייני בהם, פתחי אתם עניין. כשתמצא את האדם המתאים, תהיו זוג.

היי ליליאפל... יש לי קאוצרית מהממממת שממליצה עליה בחום...קוראים לה מרי 0526483640....תנסי אין לך מה להפסיד..אין שום ייאוש בעולם כלל!!!!!!!!!!! כנראה שאת צריכה לעבור את מה שאת עוברת כדי להיות חזקה לעתיד שיבוא עליך... ואני בטוחה שבורא עולם מתכנן לך עתיד טוב ויפה ומלאאאאא בשמחה:) ואשמח לעזור אם תצטרכי לשפוך את ליבך

סבבה.. אז אם יצא משהו טוב מכל התקופה הרעה הזאת, זה שמבינים שאין מה לעשות וצריך להמשיך בכל זאת להתגבר גם כשנמעס ואין כוח

תודה, קראתי את מה שכתבת ביום החרא הזה ופעם ראשונה שלא הרגשתי לבד, לא הרגשתי משוגעת. לפעמים נמאס לשמוע את אותם משפטי העידוד או מה הדרך, אנחנו יודעים את זה. לפעמים אני פשוט רוצה מישהו שהזדהה איתי.

שלום לילי אפל. דיכאון וחוסר יכולת לעשות הוא דבר קשה ומעיק. אדם זקוק לעשייה ולגירויים. כשדברים לא מצליחים לנו, אנחנו נוטים באופן טבעי לכעוס, גם על עצמנו וגם על חוסר המזל. השאלה האם באמת כדאי לכעוס על עצמנו? בסופו של דבר, אדם אחראי לגורלו בתחום מה שיוכל לעשות ולשנות. לא תמיד יש מזל, כי העולם קשה. לא בריא ולא רצוי להיות ברגשות שליליים, ולכן חשוב להשתדל ככל האפשר להילחם בקשיים. בכל זאת, חשוב להודות בקושי של עצמנו ולא להתכחש לו. אהבי את עצמך והשתדלי לקבל בשמחה כל דבר שיגיע אליך. אני מאמין שלאדם יש הרבה יכולת וכוחות לשפר את מצבו, המשיכי להאמין ולנסות ואל תתייאשי.

כפי שאת רואה, לכולם יש את מה שאת מרגישה. פשוט כי זה חלק מאוד גדול מהחוויה האנושית. אני מאוד ממליצה לך להתעניין בפילוסוף שנקרא שופנהאוואר, שזה קיצור התורה שלו. העיקר המטפיזי עליו מושתת העולם, לפי שופנהאואר, הוא "הרצון". ההשתוקקות היא טבעו האמיתי של "רצון" זה – “הרצון”, בקצרה, תמיד רוצה – ולפיכך שום מטרה אינה יכולה לשים להשתוקקותו זו קץ. כיוון שאין יעד אמיתי לפניו, כמיהתו של "הרצון" אינה יכולה לבוא אף פעם לידי סיפוק. אך לא רק שכל סיפוק אינו יכול להאריך ימים – כיוון שעם סיפוקה של תשוקה אחת צצה אחרת תחתיה, בהיותו של "הרצון", כאמור, משתוקק מטבעו. לא רק זו, אם כן, אלא שהסבל הוא למעשה המצב הקבוע של היקום ובייחוד מצב הקבע של האדם. זאת משום שמהו "סבל"? סבל הוא המכשול שניצב בין "הרצון" ליעדו הזמני. וכיוון שההגעה ליעד אינה אפשרית, כאמור, כי היעד מוחלף תדיר, הרי יוצא מכך שהסבל גם הוא מצב קבע. “כל החיים הנם סבל", מדגיש שופנהאואר; הרצון הלא פוסק להימנע מסבל אינו מוליד אלא שינוי בצורה של הסבל. שופנהאואר מדגים: הסבל מותמר מתשוקה מינית לא נמלאת, לאהבה נכזבת, משם לקנאה, עבור לחמדנות, ומשם לשנאה, לחרדה, לשאפתנות, לחולי או לתאוות בצע וחוזר חלילה. לפיכך, כל שמחה גדולה מושתתת על אשליה, על דלוזיה; האשליה שמצאנו את הדרך לסיפוק קבוע של התשוקות המענות שלנו או מענה סופי לדאגותינו. אבל התשוקות והדאגות ניעורות לחיים זמן לא רב אחרי סיפוקן-כביכול והסבל חוזר למשול בחיינו. כלומר, התחושה הזו, קיימת בכל אדם והיא למעשה הבסיס לקיומנו. על מנת לא ליפול בפח הסבל ובפחת השעמום, הדרך הטובה ביותר לחיות היא למנן את תחלופות התשוקה והשבעתה בפרקי זמן לא ארוכים מדי – או אז יגדל הסבל – ולא קצרים מדי – או אז ימשול השעמום. אך עם זאת חיים אלה בינוניים בהגדרה: תשוקותיהם אינן גדולות ולפיכך גם הפגת התשוקות אינה עזה. שופנהאואר מציג את טענתו הבסיסית על נמנעות האושר בשלל דרכים ברחבי כתביו. הנה דרך נוספת: כל סיפוק, “או מה שמכונה בדרך כלל אושר", הוא כותב, הוא ביסודו תופעה שלילית ולא חיובית. למה הכוונה? הסיפוק או האושר מסירים כאב וכך מתחולל מה שאנו מכנים "סיפוק" או "אושר”. האושר הוא תמיד פריה של תשוקה שקדמה לו. לאושר אין ערך עצמי, אין קיום אוטונומי. ואילו לסבל ולכאב יש נוכחות פוזיטיבית. זה גם הביאור, מוסיף שופנהאואר, לתכונה האנושית הלא מצודדת לפיה אנו מתענגים כשאנו רואים את האחר בסבלו. אין כאן רק רשעות או סדיזם. פשוט, אנו חשים באושר רק כשאנו מעמתים אותו עם הסבל. האושר לא קיים כשלעצמו. ושופנהאואר מצטט את המשורר הרומי לוקרטיוס בעניין זה: “עונג הוא לעמוד על החוף כשרוחות סוערות מעוררות את הים, ולצפות ביגיעות הגדולות שעוברות על אחר. אין זה מענג אותנו לראות אחר מתענה, אלא שמחה היא לנו לצפות במצוקות שמהן אנו פטורים". הסיבה שרוב בני האדם מציגים חזות מאושרת בעוד הם סובלים, נובעת ממודעותם לתכונה הלא מלבבת הזו של האנושות, לשאוב הנאה מסבלו של הזולת. כל זה נלקח מתוך- מבקר חופשי אריק גלסנר סופר ומבקר ספרות מתוך האתר שלו . גם שופנהאוואר מעודד להתעמק בפילוסופיה של המזרח, בודהיזם ויוגה, שעובדות על הרפייה מהתשוקה והתמקדות ברגע הזה.