החיים הם מעגלים
זה מתחיל בגיל אפס שנולדים ההורים.אמא רצתה בן שנאה בת ואמא יש רק אחת וזה הכי נורא שאמא מתכחשת לילדה שלה.
אני לא זוכרת ולא ראיתי אהבה בעיניה או במדיה
אבא ניסה לנגוע בי וזה גרם לזה שהפכתי לשיחה.
אחי נולד ,נדדנו בין מדינות ואחרי היה היהלום אני הצלחתי לשרוד בין מכות השפלות ודחיות.
כך הגעתי לצבא,עם חרדות נוראיות ,הצבא התערב אמר להם שאני total lost.
התחתנתי עשיתי שני ילדים ,בעלי בגד בי ובחרתי להתגרש.
היום ילדי גדולים אבל לא מחוברים אלי למרות שנתתי את כל כולי.
החיים הם מעגלים ולכל כל ניסיון שעשיתי לצאת להכיר קבוצות וכמובן נגמרו בכך שהזכרתי החוצה.
היום יש גבר שלפעמים מדבר איתי לפעמים בר לעיתים רחוקות
אי אפשר להילחם בבדידות וזה עצוב.
החיים הם זמניים וזה מה שתמיד הרגיעה אותי שיום אחד אפסיק להרגיש את הכאב והבדידות.
שילמתי הרבה כסף על טיפולים המתקשרות ומה לא בסופו של דבר הקללה רובצת ונשארת כמו מחלה ללא מרפא.
זה גורל וזה חזק יש אנשים שזה הגורל שלהם ואין מה לעשות.
ניסיתי חמישים שנה לבנות קשרים ללא הצלחה
להילחם בזה זה יותר גרוע כי זה כואב כמו פצע פתוח.
רציתי תמיד משפחה אבל ....גם זה לא קרה
לשאול למה לא עוזר
הדבר היחידי שאפשר לעשות זה לקבל את זה כי זה הכי פחות כואב אולי