מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

לבד

14/01/18 11:37
3 תגובות

אני לבד.
אני מרגישה לבד, אני אולי לא לבד פיזית, אבל אני בהחלט בודדה בלב.
זה ממש קשה לי. אם אין לי את היכולת לצמצם, אין לי כלום.
אני מיואשת וממש ממש קשה לי שאני כבר לא יודעת מה לעשות


תגובות

מישהי8
15/01/18 4:44

ממש מזדהה איתך. מרגישה כשלון רוב הזמן כשלא מצליחה לצמצם כראוי.

זה באמת מאד קשה, כשהצמצום נעשה הכל, טעם החיים, ממש כמו סם, שכשאין אותו, אין כלום :(. ובכל זאת. מי איתך בתוך הקושי הזה? מקבלת תמיכה? קשה לבד....

מאיה-1
15/01/18 12:41

בגדול יש לי פסיכולוגית פעם בשבוע, סוג של תמיכה אני מניחה... רוב האנשים בחיי לא מודעים להפרעת אכילה שלי, ומי שכן חושב שעכשיו הכל בסדר, הרי אין כבר תת משקל ואני אוכלת יותר, הם בטוחים שאני עפה על החיים. הם לא מבינים (כולם תכלס, גם האנשי מקצוע) שעכשיו הכי קשה לי, שכשהייתי בתת משקל וכשצמצמתי הייתי בעננים, גם אם זה לא היה נראה ככה. באמת שהיה לי הרבה יותר טוב. אז נכון, אני בטח זוכרת רק את הדברים הטובים וכן היה לי קשה פיזית בעיקר, אבל גם נפשית ועדיין.. עדיין אני מעדיפה לחזור לתת משקל מאשר להיות במשקל תקין ולהרגיש כל כך רע עם עצמי, כל כך לבד... זה עצוב, כי מי רוצה להיות חולה? אבל באמת שאני ממש סובלת ככה. אני כועסת על כולם, על ששכנעו אותי להתחיל לאכול ולעלות במשקל, הבטיחו לי שרק כאשר אפסיק לצמצם ולרדת במשקל ואתחיל לאכול ולעלות, רק אז אתחיל להרגיש יותר טוב. אז עכשיו אני קירחת מכל הכיוונים, גם לא מצליחה לצמצם כמו פעם (שזה הכישלון והאובדן הכי גדול) וגם שונאת את עצמי ומרגישה רע פי מיליון. מרגיש לי שאני מקרה אבוד :/