ליבי איתך. את מתארת את הפחדים שלי. אפשר לשאול אותך איזה טיפול מפסיקים? :( אשפוז יום? מה? זה ככ מבאס שמפסיקים טיפול שעוזר(גם לי זה קרה, בנסיבות קצת אחרות) וזה דרדר אותי עוד יותר לזרועותיה של אנה( כמובן לא מספיק כדי לטפל או להתאשפז...)

הי יקרה, אני מבינה שאת בדילמה. האם לטפל בהפרעת האכילה (באשפוז) או להמשיך בפסיכומטרי, ולתת למצב להישאר כך או להדרדר. לא הבנתי מה כתבת לגבי הוריך: לא ייתמכו באשפוז כי זה אומר שכך את בוחרת בבולימיה? ההיפך הוא הנכון. אם כי אנו יודעים שזו לא באמת בחירה להיות בהפרעת אכילה. זו כן בחירה אם לטפל. נשמע לי שהטיפול במרפאה כן עובד מההיבט של הפסקת ההקאות ואם יש צמצום כתוצאה מכך חשוב מאד שתמשיכי לטפל על מנת שתוכלי ללמוד לפסיכומטרי ולממש ולהחזיק את הדברים שאליהם את שואפת. מקוה שתוכלי לדבר עם הורייך ולהמשיך בטיפול.

ההורים שלי אומרים שזה פשוט עניין שלהתגבר על התאווה ואני צריכה לעבוד על עצמי ואני יודעת שזה נכון אבל אני לא מצליחה אני אפילו לא מצליחה לרצות להצליח אני פשוט נופלת לזה כל פעם ואני יודעת שאני סתם עושה אתזה כי אני מגעילה וכל היום רוצה לאכול

הם ממש לא יראו את זה שאני ילך לאשפוז בעין טובה אחותי שקטנה ממני בשנה עודה איתי את הפסיכומטרי עכשיו ואם אני יפסיק אז הם יגידו שאני מבזבזת עוד את החיים שלי ואני לא יוכל להתחיל ללמוד שנה הבאה בגלל שבמקום לעבוד על עצמי אני הולכת להתאשפז וזה לא יעזור לי בכלל

הי יקרה, האם ההורים יודעים שאת בטיפול? האם הם מודעים לעומק הבעיה והקושי שאיתו את מתמודדת? נשמע שיש בתוכך קול שכן רוצה באישפוז על אף הפסיכומטרי. אולי אפשר לבקש מהמרפאה בה טופלת שיעשו מפגש משותף עם הוריך בכדי להסביר להם שזוהי איננה בחירה? זה מאוד מקובל. אני רוצה להבהיר לך במידה ואין זה ברור - הפרעת אכילה איננה קשורה לבחירה או לתאווה. זוהי הפרעה שנוצרת על רקע קושי נפשי מסוגים שונים ואין זו אשמתך! מגיע לך לטפל בעצמך... אני שומעת שבבית יש אחות שלומדת... רוצה להזכיר לך שאת לא "כבר בת 20", אלא את " רק ובסה"כ בת 20", כל החיים לפניך... וכדאי מאוד שתוכלי לטפל בעצמך בכדי לחיות אותם באיכות חיים טובה.

אני לא מבינה איך זה לא באשמתי לא קרה לי שום דבר טראומטי אני הכי גדולה במשפחה אמא שלי הייתה גאה בי פעם היתה מספרת עליי ומאמינה בי ועכשיו אני רק כפוית טובה כי איזה כבר קושי נפשי יכול להיות לי שהוא שונה מכל קושי נפשי נורמלי של כל אדם? אני לא מבינה איך זה ביכלל הגיוני שאני לא אשמה במשהו שאני במו ידיי עושה? הם כבר אמרו שהם יזמינו לטיפול משפחתי אבל אני יודעת שזה יגביר את הכעס של אמא שלי עליי היא חושבת שאני רואה רק שלילי כל הזמן וכפויית טובה חסרת הכרת הטוב מתמקדת ברע וגם כשאני אומרת לה שזה לא נכון ביכלל ושאניעושה את מה שאני עושה כדי לעשות מניפולציות שאני צריכה להתבגר ולהפסיק עם השטויות. אני לא כל מקרה אני מרגישה שזה כבר לא קשור לכלום בעולם הזה...אני רוצה שהבטן שלי תהיה ריקה כי זה זה קל זה נקי ואני מקיאה כבר כל מה שאני אוכלת גם מלפפון כי לא באלי להרגיש שיש לי בבטן משו זה לא נח לי זה דברים ככ מטומטמים אני לא מבינה למה אני עושה אתזה י

יכול להיות שהקישור שאשים מכיל טריגר. קחי בחשבון. הוא מזכיר לי את מה שאת כותבת. אולי הוא ייתן לך נקודה אחרת להסתכל. לא תמיד הפרעת אכילה מגיעה מטראומה. אם את רוצה את יכולה לכתוב לי הודעה פרטית. http://www.israelhayom.co.il/hp_splash?page=/article/186371