אמיליה יקרה, מצטערת על האובדן של אמך, זו תקופה מאד רגישה וקשה. הפרעת האכילה לרוב משמשת מנגנון התמודדות עם הרגשות הקשים שעולים וצפים. את לגמרי בכיוון הנכון בלחפש עזרה מקצועי מתאימה ומעבר לזה לקבל את התמיכה הריגשית לה את זקוקה. אני מציעה שתפני ישירות למרפאה להפרעת אכילה באזור מגורייך ותבדקי את האופציה להגיע אליהם לאבחון. תוכלי למצוא רשימה של מרפאות יעודיות להפרעות אכילה באתר של העמותה לחקר וטיפול בהפרעות אכילה (תרשמי בגוגל). הם ידריכו אותך כיצד לפנות. אני מקוה שתמצאי מזור לכאבייך, אנחנו פה לצידך, כשמרגישה צורך לפרוק או לשאול שאלה או להתייעץ. בהצלחה.

היי אמליה, דבר ראשון כל הכבוד על השיתוף אני יודעת שזה לא כל כך פשוט לפתוח ככה את הלב ולספר. אני ממש מצטערת לשמוע על האובדן של אמא שלך, ואני בטוחה שההתמודדות לא פשוטה בכלל. ובכללי כל המצב הזה, גם עם מה שקרה וגם עם הבולימיה לא פשוט ואני ממש מבינה את זה. אני חושבת שהבולימיה עד כמה שהיא קשה ולא נעימה, איפשהו גורמת לך להרגיש שהיא עוזרת לך בהתמודדות. גם ככה זה אצלי, שאני מרגישה שההפרעה עוזרת לי בכל מיני דברים לא נעימים שקורים. שהיא מנחמת. שהיא נותנת לי להרדיש בטוחה. אבל בסופו של דבר, היא גם מאוד מאוד פוגעת ולא בריאה. אני רוצה להציע לך כמה דברים שיוכלו לעזור לך במצב שבו את נמצאת. דבר ראשון, את חייבת שיהיו איתך אנשים שיבינו אותך ויעזרו לך. תמצאי אנשים כאילו. אם זנ חברים, משפחה.. אפילו לא צריך יותר מ 1 או 2. אנשים שתוכלי לחלוק ולדבר איתם, כי מה שאת עוברת עכשיו, זה לא משהו שאפשר לעבור לבד. תשתפי, תחלקי עם אנשים, אפילו פה באתר או באתרים אחרים.. כמה שרק תרצי. זה עוזר לשתף, לפרוק, לספר. אם זה עוזר לך לכתוב, תכתבי! לי למשל זה מאוד מאוד עוזר. דבר שני, כמובן טיפול מקצועי. זה משהו שאי אפשר לוותר עליו כדי להתמודד עם ההפרעה ועם מה שאת עוברת. אני רואה שאת כן בדרך לקבל טיפול וזה מעולה! אבל אני חושבת שכדאי אפילו שתנסי לזרז את העניינים, כי זה משהו שמאוד יכול לעזור לך. גם עם הבולמיה, וגם עם ההתמודדות עם האובדן, ולכן כדאי שתתחילי לקבל אותו בהקדם. אני באמת מצטערת לשמוע שאת נמצאת במצב הזה ושקשה לך. אני רק רוצה להגיד לך שזה אפשרי לעבור את זה. מה שקורה עכשיו באמת לא נעים ובאמת לא פשוט בכלל בכלל, אבל אם תאמיני ותעשי מאמצים, הדברים יכולים להראות ממש אחרת בעוד כמה זמן. אני גם עברתי דברים מאוד מאוד לא פשוטים בחים שלי; כבר בגיל מאוד צעיר, וחשבתי שאני בחיים לא יצליח לעבור את זה. זה היה כל כך נורא וכואב, וכבר רציתי לוותר על הכל, אבל בסוף הצלחתי. והיום אני במקום אחר לחלוטין. עדיין יש לי הרבה עבודה כמובן, אבל את החלק הקשה ביותר כבר עברתי, וזה משהו שלא האמנתי שיכול לקרות. אז אני רוצה לתת לך את התקווה, ולהגיד לך שדברים באמת משתנים. ואני אומרת את זה מנסיון. נכון שיש דברים שלא יכולים להשתנות לחלוטין, ובמקרה שלך את צריכה להתמודד עם אובדן, שזה משהו שלצערינו לא יכול להשתנות ולחזור למצב הקודם, אבל זה כן משהו שעם הרבה מאוד כוחות, לאט לאט, אפשר להתמודד איתו. זה כן מצב נפשי שיכול והולך להשתפר. ואת מסוגלת לעשות את זה, גם אם את לא רואה את זה כרגע. אני מבטיחה. תקחי את הזמן שלך, אל תמהרי לשום מקום. תתנ לנפש שלך את הזמן להתמודד, לחשוב, לנוח. תני לעצמך את הזמן שלך. אני באמת פה בשבילך לכל דבר ועניין, ומאמינה בך!! שולחת לך חיבוק ענק!!:heart::heart:

כל כך מבינה אותך אמיליה יקירה. אובדן של אם זהו משבר כבד מאוד. אכן בולימיה, לצערי, זהו אמצעי לנסות להתמודד עם רגשות ותחושות קשות. גם אני סובלת מבולימיה כבר 14 שנים. מוזמנת להיות איתי בקשר גם בפרטי שולחת חיבוק ענק:heart:

היי מקסימה אני גם אשמח לעזור לך אם אני יכולה אץ מוזמנת ליצור איתי קשר בפרטי ואין לי בעיה לעזור לך עם הבירורים והטלפונים או כל מה שצריך , יש לי קצת ניסיון בזה באמת מוזמנת לפנות אלי, תרגישי בנח באמת ..