מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהכואב לי עכשיו וקשה לי לנשום

כואב לי עכשיו וקשה לי לנשום

18/03/18 15:10
7 תגובות

כואב לי וקשה לי לנשום , והכל כי אני מבינה שיש לי בעיה , אני קצת שונה מחלק מהאנשים שמסביבי , אני נורא מפחדת כל הזמן ,מעזיבה של אנשים , מלהרגיז אחרים , מלא לספק את הצרכים שלהם, וזה הופך אותי לחברה טובה במידת מה . וכדי לא להעיק על אף אחד אני עושה עבודה קשה כדי כלפי חוץ להראות מאוד שמחה,חזקה ובטוחה בחוכמה שלי כביכול. אבל הכח להעמיד פנים מתישהן נגמר ואני לא מצליחה להיות ככה יותר ,וכשאני נשברת ומתכרבלת לבפנים אין לי ככ מי שיעזור , כי זה משהו מאוד קשה להבין ולהכיל.
לכולם בנוסף יש את הצרות שלהם , והדבר האחרון שחסר להם עוד שברון שלי. וכשאני נכנסת לתוך עצמי אני צוללת לתוך תהומות אינסופיים של מחשבות לא בריאות על חוסר יכולת לאהוב בצורה שנוחה לאנשים , בצורה שלא מצפה , לא תלויה, בטוחה בעצמה וחזקה בשביל עצמה.
ושיש סיבה להכל , הכל קורה לי לא סתם, אני כנראה מאוד לא מודעת לכמה אני מעיקה ולא רצויה ולא ראויה לאהבה שאני נורא רוצה לקבל .
ומהמחשבות האלה אני רק רוצה לברוח, כי הן לא מקדמות אותי לשומקום. אבל אני לא יכולה לברוח ממני, אני כל הזמן איתי. זה כואב וקשה לי לנשום


תגובות

ענבריו
18/03/18 19:26

קטנטונת, מבינה לליבך כל כך..את נהדרת. ואם את צריכה משהו,ממש מוזמנת לדבר

Camoni55
18/03/18 20:59
קוביי
20/03/18 8:40

משתתף בכל מה שכתבת , כולנו שואפים לאהוב ולחוש נאהבים ומאוד רוצים לרצות את הסביבה שאיתנו

יקירה, כתבת על התחושות שלך בצורה מאוד נוגעת ללב. את שמה את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלך מתוך הרגשה שאת לא ראויה לאהבה, לקרבה ולחברות כפי שאת, אלא רק אם את נותנת מעצמך לאחרים. את מעמידה פנים שאת מלאת כוחות ולא חושפת את הרגשות והמחשבות, ובעצם נשארת בודדה. האם חשבת מה יקרה אם תעניקי מה שאת יכולה ולא מעבר? מה יקרה את תביעי גם חולשות או צרכים שלך?

SleepyHollow3
23/03/18 12:54

כתבת את מה שאני מרגישה אבל אם הזמן הפכתי לאדישה וזה לא טוב, וגם לי קשה אם זה אני מתחברת מאוד למה שכתבת ואת לא לבד.

מרי45
23/03/18 13:22

אני מריגש יו.ר גרוע מזה....שחכתי אותי!!! מהבוקר שקמה עבודה עם לחץ נוראי...כל יופ שותה כמה אדוילים להרגיע את הפיצוץ בראש...לומדת עד הער...חוזרב ה10 בלילי ומה שנשאר זה מקלחת ולישון עם כדור....אין לי זמן לאוכל-דוחה את האכילה היומים שלושה...בובלת מסחרחורות נוראיות....ל

מרי45
23/03/18 13:25

כרגע על סף התמוטטו דופק מהי..בכי...עצבים...המ טרה היחידה בחיי זה לישון...לא מעניין הבית הסו1בבים יאותו הנקיונות ף כח