מתקשה להכיל
26/03/18 13:01
5 תגובות
שבוע שעבר התחלתי תרופה חדשה. אריפליי. טפו טפו טפו היא עובדת. ואני מתקשה להכיל את השינוי והפער בין 4 חודשים במיטה חסרת כוחות אלי עכשיו- עושה, מסתובבת... היום התחלתי להחזיר טלפונים לחברים שסיננתי כבר חצי שנה.
הפחד מההיפו מקנן. הפער הבלתי נתפס בין לפני שבו לעכשיו- השינוי כ"כ חד.
לא בפעם הראשונה. אבל זו תחושת השגעון הפרטית שלי. מעולם לא הייתי פסיכוטית וזו תמצית תחושת חוסר השליטה- שינויים כ"כ גדולים שאים בשליטתי. .
Lilu1
עינת, אני מאד מזדהה. כשמתחילים להרגיש קצת יותר טוב הכל מפחיד, כל צעד מרגיש כמו בפעם הראשונה. והתחושה הזאת של הנורמליות עם חלוף הסערה, כשאת עדיין זוכרת את השברים היא כל כך הזויה... קושי להכיל זאת בדיוק ההגדרה. אני רואה בחוויית החיים שלנו, הדו-קוטביים משהו מאד ייחודי. אנחנו נאלצים ללמוד להכיל מצבים מנוגדים בעוצמות מאד גדולות. זה כנראה השיעור שלנו. לי עזר לאט-לאט, עקב בצד אגודל, לחזור לחיים בלי מחוות גדולות. לאט-לאט המוח גם יכול לשכוח את התקופות של הנפילה ולהשתקם מהם. אני עדיין פוחדת מהיפו/מאניה. בגלל זה אני בטיפול, עושה מדיטציה כל יום ומקפידה לבחון את המעשים שלי ואת העולם הפנימי שלי טוב-טוב. הפחד הוא משתק ומקטין, אבל להמיר אותו לבחינה עצמית זה דווקא טוב.. אני חושבת שכשאני אדע סופית שאני יכולה לסמוך על עצמי לגמרי אני גם אפסיק לפחד.
עינת 123
☺ מזדהה. גמני חושבת שהשתחרר התחושה שאני לגמרי סומכת על עצמי , אפסיק לפחד. ועכשיו שכותבת את זה, לא נראה לי שאי פעם ממש סמכתי על עצמי. אכן זו העבודה (וזה מאוווווווד טריקי עם הסיבוך של הטיפול רבה שמתערבת). אז היום היום הראשון של החזרה מהדיכאון. מתכננת לנצל את האנרגיות לקביעת לוז סדר יום תומך שפיות .. עם מדיטציה ויוגה. (הפחד מההיפו כ"כ מבאס)
עינת 123
*כשתחזור התחושה **הטיפול רבה= ההיפומאניה
Lilu1
תחשבי שבינתיים הפחד הזה הוא כמו חבר... הוא דואג לך שלא תיפגעי שוב ולכן הוא שם. ונסיים עם אימרה נדושה: מי שאמיץ זה לא מי שלא מפחד, אלא מי שמפחד ועדיין מעז!
עינת 123
זה טריק בדיוק בגלל שבהיפו אין פחד!