היי חברים,
עד לפני 4 שנים הייתי עובד בתעשיית ההפקות ,בתפקיד עורך טלויזיה . הסיפוק היה גדול אך גם הלחץ שהגיע עימו , בשלב מסויים לאחר ריב עם אחת המפיקות בהפקה בה עבדתי ועם סיום הפרוייקט בהצלחה, החלטתי לקחת את כישוריי ולהקים בלוג עם חבר טוב שחלק איתי את התשוקה לאותו התחום,הבלוג הצריך נסיעה לארה"ב לצורך הפקת תכנים והתנאים אפשרו נסיעה ונחיתה רכה שם על מנת להתחיל בעשייה . בתקופה זו עישנתי מריחואנה על תקן יום יומי , מה שהשרה לי הרבה רוגע ויצירתיות ונסעתי עם שותפי והתחלנו בעשייה המרובה ובהרבה להט, היצירתיות היתה במיטבה והבלוג התחיל לפרוח ולקבל הכרה בינלאומית . לאחר 4 חודשים של חוויות בארה"ב וגדילה משמעותית בתחום בו עסקנו עם הרבה פידבק מקהל מעריצים גדול הגענו לארץ ולאחר ריב בפן העסקי ,שותפי החליט לעצור ולסוע חזרה לחו"ל על מנת להמשיך את הפעילות לבד במסגרת אחרת. מאותה הנקודה הפסקתי לישון והתחלתי פשוט להכנס לחרדות ולדכאון שנמשך שנה פלוס. דיכאון מג'ורי מלווה בחרדות . הייתי אצל מספר פסיכאטרים -כולם אמרו שמדובר בדיכאון ורשמו לי כדורים על מנת להקל על האינסומניה ולהקל על הדיכאון. אחד מהפסיכאטרים (האחרון) קבע לאחר 20 דקות שמדובר בהפרעה דו קוטבית. האבחנה זעזעה אותי ואת משפחתי ולא הסכמתי בשום אופן להתחיל לקחת את הליתיום ואת מיקס התרופות שהוא רשם וקבע בצורה ככ מהירה(המזכירה שלו ערכה לי ראיון של 20 דקות והוא ראה אותי לפגישה קצרה בה הוא קבע באופן נחרץ את האבחנה). המשכתי עם הטיפול התרופתי הרגיל ולאט לאט חזרתי לעצמי, חזרתי לעבוד בתחומי עם קושי רב אך בהחלט היה שיפור לאט לאט. לאחר שנה וקצת מאוד קשים שותפי הפעיל את הבלוג שנית ונוצר אצלי לחץ ותחושה שאני נשאר מאחור, הוא חזר לישראל התחלנו שוב להפיק סרטים כשאני עדיין מרגיש תחושות חוסר בטחון ופחדים ועדיין נאבק בדיכאון, החלטתי להצטרף ולאט לאט עם העשייה והעבודה התחושות השתפרו מעט ולבסוף הוזמנתי לארה"ב לחברים על מנת להמשיך להפיק תכנים בינלאומיים ובייחוד כדי לספק לי מסגרת עבודה רגועה בתחום שאהבתי ללא לחצים - מה שאפשר לי להתנתק ולהתמקד בעצמי, לסוע לעבודה מתגמלת יחסית בתחום תחום שאני מאוד אוהב ואף להתפתח לאט לאט. עד לפני הנסיעה הייתי דיי חרד ופחדתי ממה יקרה אם אסע לשם ולא ארגיש טוב אך הצליחו לשכנע אותי. לקחתי איתי את הכדורים ונסעתי.
כשהגעתי לארהב אחרי שנה פלוס שלא עישנתי מריחואנה ולקחתי ציפרלקס, הפסקתי את הציפרלקס וחזרתי לעשן במינונים נמוכים . התחלתי להכנס לעבודה יומיומית עם מסגרת יחסית נוקשה ולאט ללאט השתחררתי והתחלתי להרגיש טוב (לא יותר מדי טוב אבל בהחלט יותר טוב מהתקופה בארץ). לאחר 4 חודשים שם כשהצלחתי לייצר תוצרת שהרשימה את כל הקהילה בתחום בו עסקתי וצברתי את הבטחון עצמי אט אט חזרה -הרגשתי שחזרתי לעצמי וחזרתי לארץ על מנת להמשיך את הפעילות עם השותף ההוא שרק חיכה שאחזור (כי ראה שחזרתי לתפקד באופן מלא ופורה). במהלך שהותי בארה"ב הכרתי בחורה מאירופה והתאהבנו והתחלנו להתראות באופן קבוע כל כמה זמן (היינו יחד בארה"ב, נסעתי אליה אחכ לאירופה, היא הגיעה לארץ וכו). אחרי תקופה קצרה בארץ ואחרי עשייה מרובה בתחום בו עסקתי ,קיבלתי לידיי סמכות ניהולית באתר התוכן הגדול בעולם המשדר תכנים בתחום בו עסקתי (מה שנתן לי בוסט מאוד גדול לבטחון העצמי כי כעת התוצרת שלי יכולה להחשף למליוני אנשים ביום בודד). באותה התקופה מכר טוב מתעשיית הסרטים בארץ הגיע להתייעץ עימי על פרוייקט שהוא הולך לבצע בלוס אנג'לס ומיד הצעתי שאצטרף אליו לתקופה קצרה (כשהמטרה העיקרית שלי היתה לבחון את ההשפעה של מעמדי החדש כמנהל אתר תוכן מאוד יוקרתי עם חשיפה מפלצתית- בעיר הגדולה) . עליתי על המטוס ונסעתי לאל איי לתקופה שנמשכה חודשיים פלוס (הייתי אמור לסוע לשבועיים). בזבוז הכספים היה יחסית מינימלי מכיוון שנסעתי עם סכום מוגדר וחיפשתי לחסוך בכל דרך אפשרית , מה גם שהתמזל מזלי והבחור ששהיתי אצלו לא רצה לגבות ממני כסף אחרי יומיים של היכרות (הוא התלהב מהעשייה שלי ואף נרתם לעזור לי לרכוש קשרים). במהלך החודשיים בלוס אנג'לס רכשתי המון קשרים עם אנשים משמעותייים בתעשיית הבידור, הייתי מאוד ממוקד , הזרמתי תכנים לבלוג המקומי שלי ואף לאתר התוכן הגדול שאני מנהל , בת זוגתי הגיעה אף לאל איי והכל היה בסדר גמור- היה נראה שבאמת הכל חזר למסלולו וחיי משתפרים ואני מגשים את עצמי.
בכל התקופה עישנתי מריחואנה באופן יומיומי אך במינונים נמוכים. תמיד האבחנה של הפסיכיאטר ההוא ליוותה אותי ותמיד פחדתי שמה אני במצב מאני /היפומאני וכל הזמן הרהרתי בכל תחושה טובה שהיתה לי . לא היו לי רגעים בהם חשבתי שאני מלך העולם או שאני כל יכול ולא הייתי במסעות קניות מטורפים, פשוט חיפשתי להתקדם בתחומי ועשיתי כל מה שיכולתי כדי להגיע לאנשים הנכונים וכדי להפיק את התכנים שרציתי להפיק- ואכן עשיתי זאת בקצב יחסית גבוה ומרשים. חזרתי לישראל לאחר נזיפות מצד שותפי שהרגיש שאני מזניח את הפעילות שלנו בארץ וחזרנו לפעילות פורה והמשכנו לגדול , גם הזוגיות פרחה עם בת זוגתי מאירופה למרות הקשיים של קשר מרחוק. לאחר חודשיים של שהות בישראל ופעילות פורה קיבלנו הזמנה להגיע לארה"ב יחדיו לאירוע גדול בתחום בו עסקנו והחלטתי שאני רוצה לסוע שנית על מנת לראות איך אוכל להשאר שם באופן סופי (ההגעה לארץ מבחינתי היתה הפרעה בתכנית). נסעתי עם השותף שוב לתקופה של חודשיים אך הפעם הייתי מוטרד ,הרגשתי קצת חרד מכך שאולי לא הגיעה לו ההזדמנות לסוע עימי ודאגתי מאוד להתגונן בפניו ולהדגיש בפניו שהפעם הנסיעה המשותפת שלנו תהיה מוגדרת ושיידע שמה ששלי שייך לי, ומה ששלנו בנפרד ושאם אצטרך להשאר שם - לא יהיו לו טענות אליי.
נסענו ובמהלך הנסיעה הכל זרם יחסית בסדר, היו ימים קצת קשים מדי פעם שחוסר הבטחון הציף אותי וקצת חרדות אך יום למחרת לאחר שינה טובה הכל היה בסדר. לקראת סוף הטיול בת זוגתי הגיעה מאירופה שנית ונפגשנו ,היו לנו כמה ימים טובים יחד אך התחלתי לחשוב עם עצמי איך אני אתחזק את הזוגיות הזו ואיזה עתיד מצפה לנו? תחושות הבטחון שהכל יהיה בסדר ונמצא את הדרך להיות יחד בארץ או בחו"ל התחילו קצת להתפוגג לנוכח המציאות הלא פשוטה. עם נסיעתה חזרה לאירופה,המשכתי את דרכי בארה"ב. לאחר כשבועיים עמוסים של הפקת תכנים ונסיעות חליתי בשפעת קשה ומאוד לא הייתי מרוצה מחוסר התמיכה של בת זוגתי בטלפון :תגובותיי היו קצת מוגזמות- קיללתי וקינאתי והייתי מאוד מוצף ריגשית, לא קיבלתי את היחס לו ציפיתי והתפוצצתי וניבלתי את פי בצורה שלא מקובלת על הדעת - דבר שהוביל לפיצוץ בינינו שנמשך יום אחד בלבד של חוסר תקשורת - באותו היום חשתי חרדה והרגשתי שאני מאבד אותה, לבסוף דיברנו והכל הסתדר........הכל חוץ ממני, מאותו היום הרגשתי שמשהו השתנה, הרגשתי חרדה, הרגשתי דאון...הרגשתי ניצני דיכאון של התקופה המאוד קשה שחוויתי בארץ (מעט חוסר שינה , בטחון עצמי החל לצנוח ...). החלטתי לחזור לישראל ולא להמשיך את השהות בארהב ומאז פשוט לאט לאט נכנסתי לאותו הדיכאון, אני לא ישן טוב ,נעזר בכדורי שינה, אין לי ענייןלהתעסק בתחום שלי ולראות אנשים מתחומי, אני חרד מכמעט הכל ובייחוד מהחוסר חשק והחרדה מהחוסר חשק...
בת זוגתי תומכת מאירופה אך רוצה מאוד לראותי, אני אפילו חרד ממנה ומרגיש שאינני מסוגל להכיל אף אותה.........אך אני מפחד אני מפחד כל כך לאבד אותה מכיוון שאני מאוד אוהב אותה.
לא ציינתי שמהרגע שחזרתי לישראל הפסקתי לעשן מריחואנה מכיוון שאני מפחד מהאפקט כרגע בתקופת הדיכאון.
החברה שלי רוצה שאסע לאירופה לבקרה ואני מושך את זה כבר יותר מחודש בגלל החרדה...אני חרד מהנסיעה במצב הזה אך מתבייש. היא תומכת ומבינה ועוטפת אבל אני מרגיש שאינני מסוגל איפשהו (בקושי את הימים כאן אני מצליח לעבור..)
ההתמודדות שלי מפחידה.....יש לי בית חם ומשפחה תומכת , מייעצים לי לסוע ולשנות אווירה ואני גם חושב שזה יכול להיות נכון אולי תגיע הקלה אם אראה את אהובתי ואצא קצת מהבית אך בו בעת.......החרדה גדולה ואני מפחד שאגרום לעצמי נזק. הכל מרגיש לי גדול הכל מרגיש לי מלחיץ ואני מרגיש תקוע.
התקופה הכוללתת בה הרגשתי טוב והייתי פעיל מאז הדיכאון ההוא היתה שנה שלמה.
סתם רציתי לחלוק ואפילו לשמוע את דעתכם, האם לסוע ? לא לסוע? ללכת לפסיכיאטר? לשנות אווירה? אני אובד עיצות.
תודה לכל מי שלקח את הזמן וקרא