ענבלי, אין לי באמת משהו מנחם לומר. באמת מצטערת בשבילך על האובדן הנורא שחווית. אולי אני יכולה לומר שלמרות התחושה של ה'לעולם לא', תופתעי לגלות את פלאיו של הזיכרון האנושי. רוצה לתת לך חיבוק וללחוש לך שאת לא לבד. :heart:

היי ענבל את יכולה לדבר איתי מתי שרק תרצי / תוכלי אהיה בשביל זמין לעזור,להיות,להכיל, הקיום שלך הוא לא לחינם כל עוד תפגי את האנשים הנכונים עבורך. את האימייל שלי את כבר יודעת מחכה לשמוע ממך, אל חשש אני אדם טוב(אמנם עם בעיות משלי) אבל לא מבטל עזרה לאחר במסגרת יכולתי.

ענבל יקרה, צר לי על האובדן שלך אבל אובדן זה חלק מהחיים של כולנו, בין אם הוא פיתאומי או לא. את כותבת שאת לא יכולה להחזיק עבודה וזוגיות, אני מסיק מזה שזו שאיפה שלך. אל תוותרי על זה בגלל החרדה