שלום, 

ראשית, כל הכבוד שעשית את השינוי הזה. שינוי שבטוחה אשר דרש נחישות והתמדה מצידך בדרכך.

בשביל לסייע, האם תוכלי לפרט מספר דברים: 1. כמה זמן את אחרי הפסקת הטיפול? 2. איזו תרופה מדובר? (לכל אחת מהתרופות יש משך שהיה בגוף אחר..). 3. לאילו 'תופעות מעצבנות' את מתייחסת?

בבריאות ושבת שלום

ד"ר ורדית קלמרו 

רוקחת קלינית 

אם מתאים לך את יכולה להיכנס לדוקטור לתרופות בפייס או באתר לייעוץ תרופתי אישי 

Www.drpharma.co.il 

עכשיו ראיתי בסוגריים שרשמת 4 שמות של תרופות (3 הן אותה תרופה, ואחת שונה). 

איזו תרופה אחרונה לקחת ומתי הופסק הטיפול ?

סרנדה-4 שנים האחרונות.

אני גמולה בדיוק שבועיים (אחרי ירידה הדרגתית של חודשיים,בעצת פסיכיאטר כמובן)

ויש עוד תופעה,שאני מניחה שנורמלית במצבי.. אני מתרגשת עד בכי משירים מסויימים,אפילו שיר ילדים! פתאום המילים נוגעות בי בצורה עמוקה וחזקה... זה משהו שלא קרה לי ככה בקלות שנים!

רק בהריונות הייתי רגישה ככה,עם כל ההורמונים.

תודה רבה לך על המענה!!! אני באמת צריכה כל תמיכה אפשרית עכשיו ,עידוד והבנה

שוב שלום, 

טוב לדעת שאת ביצעת ליווי עם הפסיכיאטר תוך ירידה הדרגתית ארוכה. 

התהליך הוא ארוך כדי למנוע תסמיני גמילה. 

מה שאת חווה עכשיו הוא הגיוני עם הפסקת הטיפול. 

כשם שלוקח כ-2-3 חודשים לאפקט המלא של הטיפול בתרופות מהסוג הזה לפעול באופן ראוי ומיטבי, הגיוני שהפסקת הטיפול התרופתי, תהליך ההתאוששות יקח לו זמן דומה. ויתר על כן, לאחר כמה שנים של טיפול. למעשה, כדאי להמשיך להיות במעקב עם גורם שעימו את יכולה לשוחח איתו על החוויות שאת עוברת בתקופה זו (אני לא יודעת אם הפסיכיאטר הוא הגורם שעימו את משוחחת על כך).

בשביל לדעת אם ההחלטה היתה נכונה ומתאימה עבורך, כדאי לבחון את הפסקת הטיפול לפחות למשך 3-6 חודשים: האם את מצליחה לקיים חיים בריאים? לצאת לעבוד/ללמוד? לעסוק בדברים שאת אוהבת? לישון טוב? מצב רוח?...וכן הלאה. 

אפשר להיכנס לקבוצה של כמוני לשאול שאלות מאנשים שחוו חוויות דומות.

מנסיוני עם מטופלים אשר מפסיקים טיפול נוגד חרדה - בהחלט אפשר להיות בלי. אפשר להפסיק את הטיפול (תוך ליווי מקצועי, כפי שעשית)... אבל צריך את התמיכה הנפשית לשם כך (זו יכולה להיות גם המשפחה העוטפת אבל בעיקר חשוב איש המקצוע).

מאחלת לך בהצלחה ומעודדת אותך להגיע אל המקומות הטובים אליהם את מייחלת.

שבוע טוב ובבריאות

ד"ר ורדית קלמרו 

רוקחת קלינית 

אם מתאים לך, את מוזמנת לבקר באתר לייעוץ תרופתי אישי וגם בדוקטור לתרופות בפייס (-:

www.drpharma.co.il

ורדית יקרה תודה רבה לך על התשובה החמה והמקצועית!!! כמה טוב שיש את האתר הזה..!

בכנות? הלוואי והיתה לי תמיכה רחבה יותר,אבל מעבר לבעלי והמשפחה הקרובה אני לא נעזרת באיש.

בדידות וקושי חברתי הם חלק גדול מהחרדה החברתית ממנה אני סובלת,אבל השבוע אני מתחילה קבוצת תמיכה וכולי תקווה שזה יתרום לי :)

הפסקתי טיפול פסיכולוגי פרטי בגלל שזה עולה המון,ועכשיו הזכרת לי שהפסיכיאטר נתן לי הפנייה לטיפול קוגנטיבי במסגרת הקופ״ח... אז תודה לך גם על זה! אני אקבע ואתייחס לזה ברצינות.

לגבי אורח חיים ותיפקוד,אני לא עושה הרבה בחיי ולא משקיעה בעצמי כל כך,על אף שיש לי מלא חלומות,שאיפות וכישורים.

חלק מההחלטה להפסיק את הכדור היא כדי לחזור לעצמי,להיות מחוברת לאני האמיתית,ולא להיות מעורפלת חושים,מסוממת ומרוחקת מהמציאות.. 

אני נשואה ואמא לשתי נסיכות קטנות אבל לא עובדת ולא מגשימה את עצמי... לפחות כרגע.אבל זה יקרה,אני בטוחה.זה בוער בי ככל שהזמן עובר,ואם לא אשתנה אני בקלות אפול לדיכאון ותחושת החמצה בלתי נמנעת.

שבוע טוב ונפלא גם לך!

הי יקירה, 

תודה על הפידבק המקסים (-:

בשביל זה אנחנו פה...

התמיכה שאת מקבלת מבעלך ומהמשפחה הקרובה היא תמיכה עצומה, שאין אותה לרבים אחרים. העריכי אותה.

אני מאחלת לך "לחזור לעצמי, להיות מחוברת לאני האמיתית, ולא להיות מעורפלת חושים..." - למעשה את כבר שם. את עושה זאת בפועל, 

שזה דבר גדול בפני עצמו!!! 

הנחישות שלך מדהימה. 

תני לך את זמן ההתאוששות...אבל לגמרי שם בעשייה..

טיפולים אפשריים שיכולים להתאים: CBT,(דמיון מודרך) NLP (דרך הקופה), אימון לאורח חיים בריא....

מצאי את האדם שיכול ללוות אותך בתהליך.

אפשר גם במסגרת הקופה, אבל זה יותר מאתגר בגלל התורים הארוכים והנגישות. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי...

ב-ה-צ-ל-ח-ה!

ורדית

אם מתאים לך, את מוזמנת לבקר באתר לייעוץ תרופתי אישי וגם בדוקטור לתרופות בפייס (-:

www.drpharma.co.il

שלום פיצפוץ,

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת וממש זקוק לעזרה ועצה.

גם אני לקחתי סרוקסט 22 שנים ונגמלתי לפני כחודש וחצי.

אני חווה תסמינים מאוד דומים למה שתיארת, יש ימים שאני חווה חוסר מנוחה שאין לי מילים לתאר אותו, פשוט בא לי לצאת מהגוף שלי.
יש ימים שאני פשוט בוכה משירים או סרטים מרגשים (כמו צעצוע של סיפור), שזה דווקא נעים לי מכיוון שלא הצלחתי לבכות מהלב רוב תקופת השימוש בסרוקסט.

איך את מרגישה כיום, האם התסמינים חלפו? האם נעזרת במשהו להקל על התסמינים?

תודה איציק.